בר"ע 52688-01-22

תקציר

אדם ערער על החלטה בדבר אי כושרו לעבוד בשל ליקויים רפואיים, החלטה שנדחתה תחילה על ידי ועדת אי כושר. בית הדין החזיר את התיק פעמיים, פעם אחת בשל אי התחשבות בהשפעה המצטברת של הליקויים הרפואיים של המבקש ופעם שנייה בשל פסק דין לא מפורט דיו. בניסיון השלישי קבעה ועדת אי הכושר כי אי כושרו של המבקש לעבוד נמוך מ-50%, למרות ההחמרה במצבו הרפואי, ונתנה הסבר ברור להחלטה זו, בהתחשב בגילו ובתיק הרפואי שלו. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו העוקב של המבקש, וקבע כי החלטת הוועדה סבירה, ושופט נעתר לכך, תוך ציון מקצועיותה ובהירותה של ההחלטה, ובכך דחה את בקשת הערעור של המבקש מבלי להידרש כלל לתגובת הנתבע. פסק דין זה מחזק את הצורך של ועדת אי הכושר לתת החלטה ברורה ומנומקת היטב, במיוחד כאשר קיים פער בין נכות רפואית לנכות תפקודית, ומדגיש את חוסר הרצון של בית המשפט להתערב במקרים כאלה.