בר"ע 2183/06

תקציר

התיק סובב סביב חייב שהודיע על כוונתו לפרוע חוב של כ-700 אלף דולר הקשור לנכס ממושכן עם זאת, המשיבים חשדו כי המערערת משמשת כיסוי למכירה לצד שלישי, שכן שלושה חודשים קודם לכן הצהיר בא כוח המערערת כי המערערת אינה ראויה. מנהל ההוצאה לפועל דרש מהמערער להגיש תצהיר בדבר מקורות המימון. בתצהיר המערערת צוין כי מקור המימון היה הלוואה מצד שלישי, אך לא צוין מי המלווה, בנימוק של הזכות לפרטיות. המשרד אילץ את המערער להשיב על שאלה בדבר זהות המלווה, אך המערערת סירבה, ובמקום זאת משכה את בקשת הפדיון. נערך שימוע, ומנהל ההוצאה לפועל אישר את מכירת הנכס למציע המקורי. לאחר מכן הגיש המערער בקשת רשות ערעור, אשר נדחתה על ידי בית המשפט, והובילה לפסק דין זה. בית המשפט אישר את החלטות ההוצאה לפועל, תוך הדגשת סמכותה לוודא את כשרותם של ההליכים הכספיים הקשורים להליכי הוצאה לפועל. זכותו של המערער לפרטיות נמצאה יחסית וגברה על זכויותיהם של מעורבים אחרים. זאת ועוד, בית המשפט הגיע למסקנה כי מעשיו של המערער מצביעים על חוסר תום לב, המצדיק את פעולות המשרה. עם ויתורו של המערער על זכותו לפדות את הנכס, לא נותרה לבית המשפט ברירה אלא לאשר את המכירה, ודחה את הערעור. משכך, נדחו הערעורים בשתי הבקשות, והמערער חויב בתשלום הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין.