ת"א 48571-11-22

תקציר

המבקשים והמשיבים במקרה זה הם שותפים בחלקת מקרקעין, והמבקשים ביקשו צו מניעה שימנע מהמשיבים לבצע עבודות בנייה בנכס. בית המשפט נעתר לבקשה לצו מניעה זמני. בית המשפט קיבל את הבקשה ממספר שיקולים. ראשית, זכותם של המבקשים בנכס נקבעה באמצעות צו ירושה ונוסח רישום, שהמשיבים לא חלקו עליו. טיבה של זכותם הקניינית של המבקשים, כפי שהיא מעוגנת בחוק המקרקעין, מקנה להם את הזכות לדרוש את שימור המצב הקיים ולמנוע כל שינוי ללא הסכמתם. עוד קבע בית המשפט כי לתביעת המבקשים סיכויי הצלחה מספיקים, בניגוד לטענות המשיבים בדבר זכות התביעה. בית המשפט ציין כי הסתמכותם של המשיבים על סעיף 122 לחוק הירושה אינה במקומה, שכן היא נועדה למצבים בהם קיימת מחלוקת בין היורשים, מה שלא היה המקרה כאן. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי למבקשים עומדת הזכות לעמוד על זכויותיהם הקנייניות לפי חוק המקרקעין, גם אם היו חילוקי דעות בין השותפים. זאת ועוד, בית המשפט שקל את מאזן הנוחות ומצא כי הנזק הפוטנציאלי שייגרם למבקשים אם לא יינתן צו המניעה עולה על אי הנוחות שנגרמה למשיבים. בית המשפט דחה את טענת המשיבים כי תכנית איחוד וחלוקה מצדיקה את פעולות הבנייה שלהם, שכן התכנית לא אושרה ואינה מחייבת מבחינה משפטית. בית המשפט התייחס גם לסוגיית תום הלב ודחה את טענת המשיבים כי המבקשים נעדרו תום לב בשל בנייה בלתי חוקית לכאורה בחלקה אחרת. בית המשפט הדגיש כי עוולות העבר אינן מצדיקות עוולות נוספות וכי מעשיהם של המבקשים אינם נותנים לגיטימציה לבנייה בלתי מורשית של המשיבים. למרות שהסעד הזמני זהה לסעד העיקרי המבוקש, בית המשפט נעתר לצו הביניים, בהתחשב במעמדם המשפטי האיתן של המבקשים ובצורך לשמור על זכויותיהם הקנייניות. עוד ציין בית המשפט כי הסכמת המשיבים להימנע מעבודות בנייה באמצעות התחייבות דקה אינה מייתרת את הצורך בצו פורמלי, מה גם שבכוונתם למכור את חלקם בקרקע. לבסוף, הורה בית המשפט למשיבים לשאת בהוצאות המבקשים ובשכר טרחת עורך דין. קביעה מקיפה זו נענית לבקשת המבקשים לצו מניעה זמני, לשמירה על זכויותיהם הקנייניות ולשמירה על המצב הקיים עד למתן פסק דין סופי.