עפ"ת 33696-02-14

תקציר

מדינת ישראל ונהג שהיה מעורב בתאונת פגע וברח ערערו שניהם על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים בעניין אשמתו של הנהג וגזר דינו. הנהג הואשם בשתי עבירות: נטישה לאחר פציעה ונהיגה ללא ביטוח חובה. הערעורים מתייחסים להכרעת הדין באשמה ולהקלה הנתפסת בעונש. בית המשפט לתעבורה מצא את הנהג אשם בשני האישומים, תוך הסתמכות על עדויות של נוסע ברכבו ועד נוסף. על פי עדויותיהם, הנהג פגע בקטין עם רכבו ולא עצר, למרות שהיה מודע למגע. בית המשפט פירש את החוק ככזה שאינו מחייב את הרכב להיות בתנועה לביצוע עבירת הנטישה והתמקד באי עצירת הנהג ובמודעותו לפגיעה הפוטנציאלית. הנהג טען למחדלי חקירה והציג גרסה שונה לאירועים, שלא התקבלה על ידי בית המשפט. השופט, ארנון דראל, דחה את שני הערעורים, אישר את הכרעת הדין ולא מצא עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. השופט דראל הסכים עם פרשנות הערכאה הנמוכה יותר לעבירת הנטישה ואישר את ההרשעה. באשר לעונש, השופט דראל הכיר בכך שהעונש שהטיל בית משפט קמא עולה בקנה אחד עם המדיניות הרצויה, אך בחר שלא להתערב בעונש בשל נסיבותיו האישיות החריגות של הנהג וחומרתה הנמוכה יחסית של העבירה. עם זאת, תוקנו תנאי המאסר והפסילה כך שיתייחסו לעבירת הנטישה. השופט סיים את דבריו בדחותו של שני הערעורים, בכפוף לתיקונים שנעשו בגזר הדין.