ע"א 5773/99

תקציר

עניינו של הערעור בפרשנותה של הוראת מס ארעית שמטרתה לעודד מכירת דירות מגורים באמצעות מתן פטור למוכרים ממס שבח. המערערים, שכל אחד מהם החזיק במניות באגודת מקרקעין, קיבלו דירות מגורים לאחר פירוק האיגוד. מאוחר יותר הם מכרו את הדירות הללו ותבעו פטור ממס על פי הוראת השעה. עם זאת, רשויות המס דחו את טענתם וטענו כי הדירות התקבלו "ללא תמורה", מה שהופך אותן ללא זכאיות לפטור על פי כתב ההוראה. פסק דינו של השופט ריבלין, אליו מצטרפים השופטים שטרסברג-כהן וברק, מפרש את ההוראה לאור תכליתה ובוחן את כוונת המחוקק העומדת מאחוריה. מסקנת פסק הדין היא כי תכלית ההוראה היא למנוע תכנון מס וספקולציות, שאינן חלות על מצבם של המערערים. השינוי המשפטי הפורמלי הנובע מפירוק איגוד המקרקעין אינו משמעותי מבחינה כלכלית, ופרשנות ההוראה כך שתכלול את מצבם של המערערים תסתור את מגמת המחוקק לטשטש את הפרש המס בין בעלות ישירה ועקיפה במקרקעין. יתר על כן, ההיסטוריה החקיקתית של ההוראה תומכת בפרשנות זו. משכך, מקבל בית המשפט את הערעור, בקובעו כי המערערים זכאים לפטור ממס, ובלבד שיעמדו ביתר התנאים המפורטים בהוראת השעה. המשיב חויב לשאת בהוצאות המערערים, בסך 20,000 ₪ כל אחד.