רע"א 4483/02

תקציר

השאלות העולות בערעור זה נוגעות לנטל ההוכחה והצגת הראיות בערעורים על החלטות שהתקבלו לפי חוק מס ערך מוסף הנוגעות לניהול פנקסי חשבונות בלתי חוקיים ולגילוי מסמכים על ידי המשיב. המבקשת, חברה לשירותי הסעות, ערערה על שתי החלטות של המשיב: האחת הטילה קנס בגין אי ניהול פנקסים חוקיים והשנייה על הוצאת שומה לפי מיטב שיקול הדעת להוצאת חשבוניות שלא כדין. בית משפט קמא קבע כי המבקשת תתחיל להציג ראיות לשני הערעורים, וכי מסמכי המשיב ייחשפו רק לאחר שהמבקשת תגיש את תצהיריה. המבקשת טענה כי כל עוד לא הוכרע הערעור על ההחלטה להטיל קנס בגין ניהול פנקסי חשבונות שלא כדין, יש לראות את הדוחות שהגישה קבילים, ובכך להעביר את נטל ייזום הראיה למשיב. בית המשפט חלק על כך, בקובעו כי נטל ההוכחה והבאת הראיה מוטל על המבקש, שכן החלטת המשיב לפסול את פנקסי החשבונות לא בוטלה. זאת, משום שרשות המסים נהנית מחזקת תקינות מעשיה, ועל המבקש לשאת בנטל השכנוע להפריך חזקה זו. בנוסף, ציין בית המשפט כי החלטת המשיב לפסול את פנקסי החשבונות יצרה מצב חדש בו אין לראות עוד את פנקסי החשבונות תקפים עד שהערעור יחליט אחרת. זאת ועוד, בית המשפט דן בסוגיית גילוי מסמכיו של המשיב וציין כי בעוד שהמשיב מחויב לגלות חומרים המשמשים לקבלת החלטות, ישנם חריגים לכלל זה במצבים מסוימים, לרבות המקרה הנוכחי בו נפסלו פנקסי החשבונות של המבקש. בית המשפט מצא כי החלטתו של בית משפט קמא לדחות את בקשת המבקש לגילוי מסמכים הייתה גורפת מדי ולא שקלה כראוי את זכותו של המבקש לעיון. לפיכך, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי על מנת לבחון האם סירובו של המשיב לגלות היה מוצדק ולאזן בין זכות העיון של המבקש לבין שיקולים אחרים. השופט א' גרוניס נתן את פסק הדין, עליו הסכימו הנשיא א' ברק והשופט ס' ג'ובראן.