ת"א 49738-02-18

תקציר

השופט דחה את תביעתו של התובע, יוסי גמליאל, שביקש לאכוף חוזה לרכישת דירת גן מהנתבע, חיים פרופר. השופטת קבעה כי מזכר ההבנות שהציגה גמליאל, ששיקף לכאורה הסכם מחייב בין הצדדים, אינו כולל את הסופיות והספציפיות הנדרשות כדי להוות חוזה תקף. המסמך לא הבהיר פרטים מהותיים כגון מהות העסקה, זהות הנכס, לוחות הזמנים וזהות המוכר. יתר על כן, השופט מצא כי המזכר חסר אותנטיות, וגמליאל לא הצליחה לשכנע את בית המשפט באמיתותו. המסמך העלה חשד לזיוף, ועדותה של גמליאל, שלא נתמכה בעדים כלשהם, לא הספיקה כדי לבסס את אמיתות המזכר. יתר על כן, השופטת הדגישה סתירות בגרסאות שהציגו הן גמליאל והן פרופר וציינה כי עדויותיהם רצופות שאלות וספקות סבירים. גרסתו של גמליאל סתרה את טענותיו בהליך בוררות קודם, והוא לא סיפק כל הסבר לעיכוב בתביעתו. גם עדותו של פרופר הייתה חסרה בהירות ולא התייחסה לפרטים מהותיים. בסופו של דבר הגיעה השופטת למסקנה כי הצדדים לא הציגו תמונה קוהרנטית, ולא הוכח קיומו של חוזה תקף. משכך, נדחתה התביעה, וגמליאל חויבה לשאת בהוצאות הנתבעת בסך 7,500 ₪, שישולמו בתוך 30 יום.