תאד"מ 36673-02-22

תקציר

בתביעת לשון הרע נדרש בית המשפט להכריע האם הנתבע גרם עוול לתובע בכך שדיווח באופן לא מדויק על נתוני אשראי, ובכך הפר את חוק נתוני אשראי, מה שהוביל להצהרות שגויות המעידות על אי תשלום חובות התובע. התובע טען לרשלנות וכתוצאה מכך לפגיעה בשמו הטוב, וכתוצאה מכך נמנעו ממנו הזדמנויות כלכליות ועוגמת נפש אישית. הוא תבע פיצויים בסך 50 אלף שקל בגין לשון הרע. הנתבעת טענה כי הדיווח תואם את ההליכים המשפטיים, וציינה את הזיכוי השלילי הקיים של התובעת בשל בעיות משפטיות קודמות. עם זאת, בית המשפט מצא את הדו"ח שגוי, והתרחש שלוש שנים לאחר שהיה צריך לתקן אותו עם הפטר החוב של התובע. למרות טענת הנאשם לציות לחוק, בית המשפט זיהה כשל בתיקון המידע השגוי במועד, ודחה הגנות הקשורות להצדקות משפטיות ופרוצדורליות. תוך הכרה בפשיטת הרגל הקודמת של התובע ככזו שעלולה להשפיע על האשראי שלו, דחה בית המשפט את ההגנות בנוגע לפרסום כלשון הרע, ופסק לתובע 20,000 ₪. פסק הדין גם חייב את הנתבעת לכסות חלק משכר טרחת התובע והוצאות משפט, בסך 7,500 ₪, תוך הצגת המקרה כמקרה של דיווח שגוי, פיקוח משפטי ופגיעה במוניטין לאחר מכן, המאוזנת עם התחשבות בהיסטוריה הפיננסית של התובע.