עת"מ 42884-02-14

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה שהגישה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה נגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה חיפה. ועדת הערר פסקה לטובת ערר היזם על אי הוצאת היתר בנייה על ידי הוועדה המקומית, וביטלה את דרישת הוועדה המקומית לכתב שיפוי כתנאי להיתר. כתב השיפוי נועד להגן על הוועדה המקומית מפני תביעות נזק עתידיות אפשריות של דיירי בניינים סמוכים, שטענו כי הבנייה תפגע בדירותיהם. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר, שאיזנה כראוי בין השיקולים הרלוונטיים השונים. אלה כללו צמצום הפגיעה בנכסים שכנים, והצורך לעודד חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה באמצעות תמ"א 38, המאפשרת תוספות בנייה למימון עלות החיזוק. בית המשפט קבע כי יש לדרוש כתב שיפוי רק במקרים בהם קיים חשש מוצדק לנזק חריג שנגרם כתוצאה מהבנייה. בעוד שמכתבים כאלה הוכרו בפסיקה לגבי תוכניות פרטיות, בית המשפט הכיר בכך שתמ"א 38 משרתת אינטרסים לאומיים חשובים. מאחר שהתכנית נועדה לתמרץ יוזמות פרטיות לחיזוק מבנים, המשרתות את האינטרס הציבורי, הסכים בית המשפט עם ועדת הערר כי שיקול הדעת לדרוש כתב שיפוי יופעל במשורה, ורק במקרים של נזק משמעותי. בית המשפט הדגיש כי לרשויות התכנון שיקול דעת להחליט על הצורך בביטחונות כלכליים כנגד תביעות פוטנציאליות, וקרא להתערבות חקיקתית או מנהלית אם רוצים להחיל כללים אחרים. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ופסק הדין היה אמור להיות מועבר לצדדים על ידי המזכירות.