פש"ר 60407-03-11

תקציר

פסק הדין דן בתוקפה של המחאת זכויות לטובת בנק לאומי על ידי חייב שלאחר מכן פשט רגל. השאלה העומדת על הפרק היא האם ההמחאה ניתנת לאכיפה כנגד הנאמן המטפל בעיזבון פשיטת הרגל. לטענת הנאמן, ההמחאה פסולה משום שלא עמדה בדרישות הרישום הקבועות בסעיף 97(א) לפקודת פשיטת הרגל. לגופו של עניין, לא צורף תצהיר להודעת המחאה, כמתחייב מתקנות פשיטת הרגל. כמו כן, הנאמן טוען כי יש לבטל את ההמחאה לפי סעיף 96 לפקודה, שעניינו מענקים אסורים. הנאמן טוען כי בנק לאומי לא קיבל את ההמחאה, שכן ידע שהחייב נמצא במצוקה כלכלית. בנק לאומי, לעומת זאת, טוען כי ההמחאה עומדת בתנאי סעיף 97(ב) וכי היא נעשתה בתום לב ללא ידיעת מצבו הכלכלי הקשה של החייב. בית המשפט פוסק לטובת הנאמן, וקובע כי ההקצאה אינה עומדת בדרישות סעיף 97(א) בשל היעדר תצהיר, וכי בנק לאומי לא הביא ראיות מספיקות להוכחת תום ליבו לפי סעיף 96. כתוצאה מכך, המחאת הזכויות נחשבת בטלה כנגד הנאמן. פסק הדין מדגיש את חשיבותם של הליכי רישום תקינים ואת החובה לנהוג בתום לב כאשר מדובר בנכסיו של אדם שנקלע למצוקה כלכלית. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם.