ע"א 39022-06-14

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של חוק המכר (דירות) במקרה של עסקה למכירת דירה באלפי מנשה, הממוקמת ביהודה ושומרון, ובסוגיות הסובבות אותו, לרבות תחולתו הגיאוגרפית של החוק והאם המשיב יכול להיחשב כמוכר על פי החוק. בית המשפט מגיע למסקנה כי חוק המכר (דירות) אכן חל במקרה זה וכי המשיב הינו מוכר כהגדרתו בחוק. כמו כן, הוא בוחן את סוגיית המניעה וההתיישנות, וקובע כי טענות התובעים בדבר ליקויים ואי התאמות נראים לעין חסומות משום שלא עמדו בדרישות ההודעה לפי סעיף 4א לחוק המכר (דירות). בית המשפט מפרט את המועדים ולוחות הזמנים הרלוונטיים לתיק זה, ומסביר כי תקופת ההודעה על אי התאמות לכאורה החלה במועד החזקה המוסכם של 1 בנובמבר 2010, ושטיינר היה צריך לשלוח הודעה עד 1 בנובמבר 2011, מה שלא עשו. זאת ועוד, פסק הדין דן באחריותו של המשיב השני, זיו, ולא מצא עילה להטיל עליו אחריות לפי פקודת הנזיקין או חוק המכר (דירות). הערעור והערעור שכנגד נדחים, והערבויות שהופקדו יוחזרו לצדדים. ההחלטה מתקבלת על סמך דיונים אלה ואין צו להוצאות.