עב"ל 19954-05-23

תקציר

במקרה זה, בית המשפט בחן ערעור שעסק בחשיפה למוצרי בעירה ובסיבתיות אפשרית שלה לסרטן שלפוחית השתן אצל עובד. הערעור הראשוני הסתיים בקבלה חלקית, והחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי לבירור עובדתי נוסף בנוגע לחשיפה למוצרי בעירה, בהתבסס על סעיף 2(ד) המעורפל בבסיס העובדתי. בית המשפט ציין כי לא לשון סעיף 2(ד) ולא ההליך הראשוני ביססו בבירור חשיפה כזו, ויצרו סתירות בחוות דעת המומחים. המומחית הראשונה, ד"ר זיקל-שלום, הניחה חשיפה לפליטות דיזל, וטענה לקשר סיבתי מובהק לסרטן, למרות נתונים לא ברורים. המומחה השני, ד"ר ויינברג, מצא סבירות של פחות מ-50% לקשר סיבתי, מה שהוביל לפרשנויות סותרות של מומחים. בית המשפט המחוזי העדיף תחילה את חוות דעתה של ד"ר זיקל-שלום, והעדיף את טובת המבוטח במקרים של חוות דעת מומחה שוות. השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, אליה הצטרפו נציגי ציבור, תמכה בסופו של דבר בהמשך ממצאים אלה למרות עמימות פרוצדורלית ועובדתית. בית המשפט הדגיש כי בירור נוסף עלול להתניע הליכים ארוכים שלא לצורך, ובכך אישר את ההחלטה לקבל את התביעה על סמך חוות דעתו הראשונית של המומחה, והדגיש את החשיבות של מסירת נתונים עובדתיים מלאים במקרים רפואיים-משפטיים מסוג זה. לפיכך נדחה הערעור, והמוסד חויב לכסות את הוצאות המשיב.