ע"א 27082-09-11

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על גובה הפיצוי הראוי בגין שימוש בחלקת קרקע לאורך הכנרת, המשתרעת על שטח של כ-68 דונם. נמצא כי המערערים עשו שימוש מסחרי במקרקעין ללא רשות, ובית משפט קמא הורה להם לשלם למשיב אגרה בגין שימוש זה. עיקר טענותיו של המערער עוסקות בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא, אשר שופטי הערעור קובעים כי הן מצומצמות כראוי בהיקפן ואין להתערב בהן. אלה נוגעים להערכת שווי הקרקע ולגישה הראויה לחישוב שכר הטרחה, כמו גם למשקל שניתן לעדויות מומחים ולראיות שהוצגו. השופטים דוחים טענות אלה וקובעים כי קביעותיו של בית משפט קמא היו סבירות והתבססו כראוי על חומר הראיות. עם זאת, בית המשפט מקבל את אחת מטענות המערערת בעניין מס ערך מוסף (מע"מ). השופטים קובעים כי שגה בית משפט קמא בהוספת מע"מ לסכומים שנקבעו על ידי השמאי שמינה בית המשפט, שכן הדבר לא צוין בדו"ח השמאי, ועל כן תוספת זו מבוטלת. למעט חריג זה, מתקבלים ממצאיו של בית משפט קמא, לרבות הפסיקות בעניין הפרשי הצמדה וריבית. עוד מציינים השופטים כי חלק מטענות המערער לא הוצגו בערעור הראשוני ולכן לא ניתן לדון בהן. המערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.