ע"א 561/77

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לשני ערעורים הנובעים מפסק דין מקוצר שהגיש בנק לאומי לישראל בע"מ (המשיב) נגד מספר מערערים על סך של 154,211.89 ל"י. הערעור הראשון, ע"א 561/77, נסוב סביב דחייתו של בית המשפט המחוזי את בקשת המערערים לחופשה להתגונן. הערעור השני, ע"א 742/77, מתייחס להחלטת בית המשפט לעכב את ביצוע פסק הדין. בקשת רשות ההגנה נתמכה בתצהירו של יוסף הדרי, דירקטור בחברות המערערות. עם זאת, במועד הדיון שנקבע נעדר הדרי מאחר שנסע לחו"ל. בא כוח המערערים הציע כי בית המשפט יחקור במקום זאת את אשתו של הדרי, שנכחה באולם, או ידחה את הדיון. הרשם דחה את שתי הבקשות בשל היעדר הליך משפטי תקין וקבע כי בקשת רשות ההגנה נדחתה בשל אי הופעתו של המבקש. הדבר הביא לפסק דין כנטען על ידי הבנק המשיב. בית המשפט העליון, בדעת רוב, קבע כי טעויותיהם הפרוצדורליות של המערערים הביאו לדחיית בקשתם. עם זאת, מאחר שטעויות אלה נעשו בתום לב וניתן היה לתקנן מבלי לפגוע במשיב, נקט בית המשפט בסלחנות. בית המשפט קיבל את הערעור בע"א 561/77 ואיפשר למערערים הזדמנות נוספת להציג תצהיר חדש או לחקור את המצהיר המקורי בתוך 14 יום מיום מתן פסק הדין. הערר בע"א 742/77, בעניין עיכוב ביצוע, נדחה. השופט לוין חלק על כך, וקבע כי החלטת הרשם לדחות את בקשת רשות ההגנה הייתה מוצדקת בשל היעדר ראיות והליך תקין. לדבריו, דעת הרוב מתערבת בשיקול דעתו של הרשם, והיה על המערערים לפעול לפי ההליך הנכון ולהגיש בקשה לפי תקנה 281 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963. פסק דינו של בית המשפט העליון מדגיש את חשיבות ההקפדה על סדרי הדין אך גם מכיר בצורך להקל בנסיבות מסוימות. הוא מביא מספר תקדימים משפטיים ומקורות של המשפט העברי לתמיכה בגישה זו. בסופו של דבר, פסק דין הרוב מעניק למערערים הזדמנות לתקן את טעויותיהם הפרוצדורליות, בעוד השופט לוין היה מאשר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר.