עפ"ת 12528-05-12

תקציר

בית המשפט מוצא כי כתב האישום, אף שנוסח בצורה מעורפלת, לא פגע ביכולתו של הנאשם להתגונן מפני האישום של נהיגה בשכרות. הנאשם היה מודע לאישומים נגדו והעובדות כפי שהוצגו בדו"ח היו מפורטות דיין על מנת שיבין את הטענות, וההליך המשפטי כולו התנהל במסגרת אישומים של נהיגה בשכרות. השופט מפנה לפסקי דין קודמים כדי לתמוך בטענה כי כל פגמים בכתב האישום הם מינוריים וטכניים באופיים, והנאשם, המיוצג על ידי עורך דין, היה צריך לציין אותם בעצמו בתחילת המשפט. לגופו של עניין, בית המשפט מוצא כי הנאשם אשם בנהיגה בשכרות. ההחלטה מתבססת על מספר ראיות: ריח חזק של אלכוהול על נשימתו של הנאשם, התנהגותו הרדומה, תוצאות שלוש בדיקות ביצוע ואינדיקציה לשכרות מבדיקת הנשיפה. השופט מסכים גם עם קביעתו של בית משפט קמא כי הנאשם סירב לעבור בדיקת "ינשוף", למרות שניתנו לו הזדמנויות רבות לעשות כן. זאת ועוד, טענת הנתבע כי מצבו הרפואי, התלסמיה, השפיע על יכולתו לבצע את בדיקת הנשיפה אינה נתמכת בראיות מספיקות. השופט מגיע למסקנה כי ניתן לקבל את הכרעת דינו של בית משפט קמא באשמה בעבירת הנהיגה בשכרות על סמך הראיות שהוצגו ודוחה את הערעור תוך השארת הכרעת הדין על כנה. בגזר הדין לוקח השופט בחשבון את עברו התעבורתי הנקי של הנאשם, תסקיר מבחן חיובי ונסיבות אישיות, כמו גם את חומרת העבירה. השופט מסכים עם החלטת בית משפט קמא להטיל עונש נמוך מהמינימום הקבוע בפקודה, ובהתחשב במכלול הנסיבות, אינו רואה טעם להחמיר עוד יותר את העונש. לפיכך, גם הערעור על גזר הדין נדחה.