ו"ע 1006/00

תקציר

המערערים במקרה זה ערערו על הנחת מס על מכירת נכס מקרקעין שלהם, אשר נופל בגדרו של סעיף 48א1(א) לחוק המיסוי. המשיב טען, כי המערערת אינה זכאית להנחה משום שמכירתן נופלת תחת סעיף השלילה שבסעיף 48א1(ג), הקובע כי ההנחה אינה חלה על מכירות "שחל עליהן פטור ממס או שיעור מס מופחת". המערערים, לעומת זאת, קיבלו זיכוי ממס לפי סעיף 48ג לחוק המס בשל הפקעת רכושם. בית המשפט הכיר בכך שמטרתו של תיקון 50, שהכניס את סעיף ההנחה, היא לעודד מכירת נדל"ן ולהמריץ את השוק. עוד התברר כי מכירת הפקעות היא חובה ואינה בשליטתו של בעל הקרקע. לאחר שפרש את הסעיפים הרלוונטיים בחוק המסים ושקל את כוונת המחוקק, הגיע בית המשפט למסקנה כי עמדת המערערת תקפה יותר. זיכוי המס המתקבל לפי סעיף 48ג שונה משיעור מס מופחת, ולכן סעיף השלילה אינו חל במקרה זה. משכך, קיבל בית המשפט את הערעור וקבע כי המערערת זכאית להנחה נוספת במס בשיעור של 20%. להחלטה זו תהיה השפעה חיובית על האצת הפעילות הנדל"נית, לרבות הליכי הפקעה. המשיב חויב לשאת בהוצאות המשפט של המערערת, בסך 10,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה לפי דין ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.