ה"פ 613/99

תקציר

המבקש, המיוצג על ידי בנו מוראד, מבקש פסק דין הצהרתי המכיר בזכות ההנאה שלו בחלקת אדמה שבבעלות אלרחמן. המשיבים, אלרחמן ובא כוחו טאהא סלמאן, טוענים כי יש לדחות את הבקשה בשל פגמים מהותיים בהגשתה והיעדר סמכות שיפוט, וכי השימוש הנטען בחלקה אינו עולה בקנה אחד עם אופייה של זכות ההנאה. בית המשפט מסכים עם המשיבים בכל הסעיפים. ראשית, הבקשה מנוסחת בצורה לקויה ומכילה טעויות פרוצדורליות, כגון המצהיר הלא נכון שהגיש את התצהיר, ותצהיר מנוסח בצורה גרועה המתייחס לכתב התביעה במקום לפרט אמירות עובדתיות. שנית, בית המשפט נעדר סמכות לדון בתיק, שכן המבקש מבקש פסק דין הצהרתי בדבר זכות הנאה, המצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי ולא של בית משפט השלום, כמפורט בחוק בתי המשפט. לגופו של עניין, המבקש לא הוכיח את התנאים לביסוס זכות הנאה. השימוש הנטען של המבקש בחלקה לצרכים חקלאיים מהווה שימוש ייחודי הפוגע באופן מהותי בזכויות הבעלים, ועל כן לא ניתן לסווגו כזכות הנאה. יתר על כן, המבקש אינו יכול לבסס זכות הנאה על ידי שילוב תקופת השימוש שלו עם זו של אביו המנוח, שכן בית המשפט אינו בטוח אם השימוש של האב יהיה זכאי לזכות כזו. לבסוף, גם תביעתו של המבקש נדחית משום שהוא אינו מפרט מתי החל והסתיים שימושו שלו במקרקעין, והאם היה שימוש מתמשך בחלקה בינו לבין אביו. המבקש חויב לשלם למשיבים הוצאות ודמי שכירות בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ.