עת"מ 10/62

תקציר

העותר הגיש תביעה נגד העירייה, בטענה לזכות עיון במידע מסוים המוחזק בידי העירייה לפי חוק חופש המידע. לגופו של עניין, ביקשה העותרת לקבל רשימה של נישומים הכוללת את שמותיהם, כתובתם וגודלם המדויק של שטחיהם הבנויים, הן עבור אנשים פרטיים והן עבור תאגידים, בטענה כי יש לבחון את חוקיות העירייה בהטלת ארנונה. העירייה סירבה לחשוף את המידע, בנימוק של פגיעה אפשרית בפרטיות משלמי המסים. בית המשפט בחן לגופה של העתירה ומצא כי המניע העיקרי של העותר לא היה דאגה כנה לאינטרס הציבורי אלא רצון לאתר "טעויות" שביצעה העירייה מטעמים אישיים. בעוד בית המשפט הכיר בחשיבות הגישה של אזרחים למידע שבידי רשויות ציבוריות, הוא גם הכיר בזכות לפרטיות. במקרה זה, מסירת המידע המבוקש על אנשים פרטיים עלולה להוות פגיעה בפרטיותם, שכן היא עלולה להוביל להטרדה או התחקות, האסורה על פי חוק הגנת הפרטיות. בית המשפט פירש את החוק באופן רחב כך שיכלול פרטים כגון כתובות וגודל שטח בנוי בתוך ההגדרה של מידע המוגן על ידי דיני הפרטיות. זאת ועוד, המידע המבוקש נועד בראש ובראשונה לצרכיו הפרטיים של העותר ולא שירת אינטרס ציבורי חיוני. עם זאת, בית המשפט לא מצא חשש כזה לפרטיות בנוגע למידע על תאגידים והורה לעירייה להעביר לעותרת רשימה של תאגידים ששטחם עולה על 300 מ"ר. גם בקשת העותר לשלוח הודעה לאנשים פרטיים שפרטיהם עשויים להיחשף נדחתה, שכן העירייה לא נדרשה לבקש את הסכמתם באופן אקטיבי. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ופסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים.