ת"פ 44790-02-15

תקציר

פסק הדין דן בעקרון ההלימה כפי שנקבע בתיקון מס' 113 לחוק העונשין, הקובע כי חייב להיות יחס בין חומרת העבירה לבין העונש שהוטל. השופט מסכים עם עמדת ההגנה כי יש לראות בשני האישומים אירוע אחד בשל הקשר המהותי ההדוק ביניהם. הערכים החברתיים הנפגעים ממעשיו של הנאשם הם שלומם וביטחונם של השליחים, לצד רכושם וכבודם. השופט מכיר בפגיעה במצבם הנפשי של המתלוננים ומדגיש את התכנון והתחכום הכרוכים בביצוע העבירות. עם זאת, השופט מקדיש תשומת לב רבה לגילו הצעיר של הנאשם, 18 שנים וחודש, הקרוב מאוד לגיל הקטינים, ולהשפעתו על יכולתו להבין ולפעול כראוי. השופטת מדגישה את פוטנציאל שיקומו של הנאשם, ומציינת את אחריותו המלאה של הנאשם למעשיו, חרטה ואמפתיה למתלוננות, לצד השתתפותו בהליך טיפולי. עוד נלקח בחשבון כי הנאשם לא נקט אלימות פיזית כלפי המתלוננים והודה בהזדמנות הראשונה. לכן, השופט מחליט לתעדף שיקום על פני גמול. העונש נקבע על שישה חודשי עבודות שירות, לצד מאסר על תנאי, פיצויים למתלוננים וצו מבחן לשנתיים. החלטה זו מתקבלת בתקווה שהנאשם לא ייפול למעגל הפשיעה ולעודד את שיקומו. השופט מסיים באזהרה לנאשם מפני ההשלכות של הפרת תנאי עונשו ונותן לו את זכות הערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.