רע"א 676/04

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בתביעה כספית שהגיש מבקש נגד בנק בגין גביית ריבית יומית מופרזת על חשבונותיו של המבקש. ההיסטוריה של התיק כוללת שימועים והחלטות מרובות לאורך תקופה ממושכת. המבקש הגיש תחילה תביעה בשנת 1993, אשר תוקנה בשנת 1995 כך שתכלול עילת תביעה חדשה הנוגעת לנוהג הבנק לחשב ריבית על בסיס 360 ימים בשנה במקום מספר הימים בפועל. זה הוביל לעלייה מלאכותית בחיובי הריבית היומיים. הצדדים הגיעו להסכם פשרה בשנת 2003, לפיו המבקש יוותר על כל עילות התביעה למעט עילת חישוב הריבית, והבנק יוותר על טענת ההתיישנות בעילה זו. הסדר הפשרה נאכף כפסק דין חלקי, אך בקשת המבקש להבהרת פסק הדין הובילה לשורה של פסקי דין שיצרו בלבול. בית המשפט המחוזי קבע תחילה כי חישוב הריבית מחדש צריך להתחיל מהמועד שבו החל הבנק לחשב את הריבית בדרך שבמחלוקת. החלטה זו הובהרה מאוחר יותר, וקבעה כי החישוב מחדש יחל בינואר 1984, בהתאם לטענות המבקש. המבקש ערער בטענה כי החלטה זו סותרת פסקי דין קודמים ומפרה את עקרון סופיות הדיון. עם זאת, בקשת רשות הערעור נדחתה. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהחלטות בית המשפט המחוזי הן החלטות ביניים, המאפשרות לשנותן או לשנותן, במיוחד אם ההחלטה המקורית שגויה. הדבר נתפס כשימוש לגיטימי בסמכותו של בית המשפט. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, ללא כל תגובה.