ע"א 708/87

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך מקרקעין מורכב בין המערערים, שהיו בעלים חלקיים של חלקת קרקע, לבין המשיב, קבלן בניין שהסכים לבנות בית משותף על המגרש. במסגרת עסקת קומבינציה היו אמורים המערערים לקבל מספר דירות בתמורה להעברת מרבית זכויות הבעלות שלהם במקרקעין למשיב. במקביל, הלווה המשיב למערערת הראשונה סכום כסף נכבד, שיוחזר עם מסירת הדירות. המשיב לא מסר את הדירות במועד ואף השתמש בחומרים דלים, מה שהוביל את המערערים למכור את הדירות במחירי הפסד. זאת ועוד, המשיב סירב למסור למערערים את חלקם בדירה בקומת הקרקע עד שיעבירו את חלקם במקרקעין. המערערים תפסו את דירות התמורה ללא הסכמת המשיב ומכרו אותן, אך לא פרעו את ההלוואה. שני הצדדים תבעו זה את זה על הפרת חוזה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, אך בית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעור המערערים. בית המשפט קבע כי שני הצדדים הפרו את ההסכם וזכאים לפיצוי בגין ההפרות. בית המשפט העליון הסכים כי חובותיהם של שני הצדדים תלויות זו בזו, ועל כן סירובם של המערערים להעביר את הקרקע נומק באיחורו של המשיב במסירת הדירות ואי עמידתו בתקני הבנייה. עם זאת, בית המשפט קבע כי הפרתה של המשיבה בכל הנוגע לאיכות הבנייה אינה תלויה בהתחייבויות האחרות. באשר לפיצויים, אישר בית המשפט העליון את קביעתו של בית משפט קמא כי המערערים לא הוכיחו די הצורך את היקף הפסדיהם כתוצאה מליקויי בנייה. עם זאת, בית המשפט קבע כי על המשיב לשלם למערערים פיצוי בגין הלנת חלקם בדירת הקרקע, המחושב לפי 1/3 מדמי השכירות החודשיים המוסכמים עבור כל חודש מאז ההפרה. בית המשפט אף הבהיר את סדרי הדין לתיקון פסקי דין וקבע כי במקרה זה תשובת המערערים לסיכומי המשיב קבילה, הגם שהוגשה באיחור קל, שכן הסיכומים הקודמים שנמסרו למערערים היו בלתי קריאים. לבסוף, הורה בית המשפט העליון לתקן את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהתאם ודחה את הערעור, בחלקו לטובת כל צד, ללא צו להוצאות.