בג"צ 332/98

תקציר

פסק הדין דחה את בקשת העותרת לאשר תכנית לפארק תעשייה בתל מונד, שנדחתה על ידי ועדת המשנה לתכנון עיקרי (הולנטה). בעתירה נטען כי החלטת הולנטה מפלה וכי הדרישה לאישורה היא האצלת סמכויות בלתי מורשית מהמועצה הארצית לתכנון ולבנייה. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי לא הייתה אפליה, שכן לשתי התוכניות שהובאו על ידי העותרת כדוגמאות דומות היו השפעות שונות על הנוף הכפרי. עוד קבע בית המשפט כי תכנית המתאר הארצית מחייבת את אישורה של הולנטה לתכניות הסותרות את מגמותיה, וכי הוראה זו אינה מהווה האצלת סמכויות בלתי מורשית. חוק התכנון לא קבע כי רק המועצה הארצית יכולה לבצע את תוכנית המתאר הארצית, ולכן תפקידה של הולנטה כגוף מבצע אינו עולה כדי האצלת סמכויות. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי זכותה של העותרת לערער על אפליה אינה משתרעת על קבלת אישור, דבר שהחוק אינו מאפשר. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב בהוצאות המשיבים.