בג"צ 6706/14

תקציר

העתירה בפני בית המשפט הוגשה על ידי חברת הכנסת חנין זועבי נגד החלטת ועדת האתיקה של הכנסת להטיל עליה סנקציה בעקבות שתי התבטאויות שלה. ההתבטאות הראשונה הייתה ראיון שהעניקה לתחנת טלוויזיה חמישה ימים לאחר חטיפת שלושת הנערים הישראלים, בו הצהירה כי החוטפים אינם מחבלים וכי מדובר באנשים "שאינם רואים פתח". ההתבטאות השנייה הייתה מאמר שהתפרסם באתרי אינטרנט שונים, בו קראה לפלסטינים לזנוח את התיאום הביטחוני עם ישראל ולהטיל מצור על ישראל. ועדת האתיקה קבעה כי התבטאויות אלה מהוות הפרה של חובותיה של העותרת לפי כללי האתיקה של חברי הכנסת, והטילה עליה סנקציה בכך שהרחיקה אותה מישיבות מליאת הכנסת וועדותיה לתקופה של שישה חודשים. השאלות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו האם ועדת האתיקה מוסמכת להטיל סנקציות על העותרת בגין התבטאויותיה, ואם כן, האם הפעלת סמכותה הייתה כדין בנסיבות העניין. בית המשפט קבע כי ועדת האתיקה מוסמכת לדון בדברי העותר. החסינות המוקנית לחברי כנסת אינה מונעת מוועדת האתיקה לדון בהתבטאויות אלה, ואינה שוללת את סמכותה של ועדת האתיקה לדון בהתבטאויות פוליטיות של חברי כנסת. זאת ועוד, כללי האתיקה, השואבים את סמכותם מסמכותה החוקתית של הכנסת להסדיר את נהליו, מסמיכים את ועדת האתיקה להטיל סנקציות אתיות בגין הפרת כללי האתיקה, לרבות בגין התבטאויות פוליטיות. עוד קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין החלטת ועדת האתיקה הייתה כדין. התבטאויות העותר, במיוחד בהתחשב בעיתוייהן, היוו הפרה של כללי האתיקה. התבטאויות אלה התפרשו כתמיכה בטרור ובהרג אזרחים, וככאלה הן היוו פגיעה קשה באמון הציבור בכנסת. בית המשפט הדגיש כי חופש הביטוי הפוליטי של נבחרי ציבור, ובפרט כאלה המייצגים קבוצות מיעוט בחברה, אינו מוחלט, ובמקרה זה חצו התבטאויותיו של העותר את הגבול שמעבר לו לא ניתן עוד להגן עליהן. עם זאת, השופט ס' ג'ובראן, שהסכים עם הנשיא על רמת הסמכות, הביע דעה שונה לגבי הפעלת סמכותה של ועדת האתיקה. לדעתו, דברי העותר לא הפרו את כללי האתיקה, שכן הם היו עמומים וחלקם אף לוו בהסתייגויות. לדברי השופט ג'ובראן, במקרים גבוליים כמו זה הנוכחי, יש לתת לחברי הכנסת מרחב פעולה רחב, ולפרש את דבריהם באופן ליברלי. לפיכך, לדעתו, ועדת האתיקה הפעילה את סמכותה שלא כדין, והיה מקום לקבל את העתירה. השופטת א' חיות הוסיפה שתי הערות לחוות דעתה של הנשיאה. הראשון עסק בטענת העותרת כי ועדת האתיקה סירבה לאפשר לה לעיין בפרוטוקולים של דיוניה לצורך הגשת עתירה לבית המשפט. בית המשפט קבע כי עמדת היועץ המשפטי לכנסת, לפיה לא ניתן למסור את פרוטוקול ישיבות ועדת האתיקה לחבר הכנסת נשוא הדיון, מעוררת קושי ניכר, במיוחד לאור העובדה שהיא מבחינה בין הליכים משפטיים בכלל לבין הליכים שנועדו לתקוף את החלטת ועדת האתיקה. ההערה השנייה התייחסה להגבלת חופש הביטוי הפוליטי של נבחר ציבור המייצג קבוצת מיעוט בחברה. בית המשפט הדגיש את החשיבות המיוחדת של ההגנה על חופש הביטוי של בעלי תפקידים אלה, אך ציין כי חופש זה אינו מוחלט. המשנה לנשיאה א' רובינשטיין והשופט ח' מלצר הצטרפו לחוות דעתה של הנשיאה. המשנה לנשיא רובינשטיין הוסיף כי יש לפרש את כללי האתיקה לאור חובותיו של חבר הכנסת מחד גיסא, וחסינותו וחריגיו מהן, מאידך גיסא. לדבריו, כללי האתיקה הם האמצעי המועט ביותר האפשרי לבלימת סטיות ולשמירה על מסגרת של נורמות פרלמנטריות. השופט מלצר הדגיש את ההבחנה בין איסורים משפטיים לבין איסורים אתיים, וציין כי בעוד הראשונים מפורשים בצמצום, האחרונים רחבים יותר ומדויקים פחות. השופט ס' ג'ובראן הביע דעה חולקת, לפיה ועדת האתיקה הפעילה את סמכותה שלא כדין, והיה מקום לקבל את העתירה.