ע"א 8326/12

תקציר

המערערת, שנפגעה בתאונת רכבת שהוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין הפיצוי שעליה לקבל מהמשיב. המערערת, שנקבעה לה נכות רפואית בשיעור של 86.48%, טענה כי בית המשפט לא הכיר בנכות תפקודית מלאה, במיוחד בתחום האורולוגי, וביקשה להגדיל את הפיצוי שנפסק בגין ראשי נזק שונים, לרבות הפסדי השתכרות, פנסיה, עזרה מאחרים, שכר דירה והוצאות רפואיות. בתוך כך, ערערה המשיבה שכנגד על הערכת אובדן כושר ההשתכרות של המערערת, בטענה כי יכולותיה לא נפגעו, וביקשה להפחית את הפיצוי הגבוה שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי. שופט בית המשפט העליון, לאחר שהכיר באופיו החריג של המקרה בשל הכנסותיו הגבוהות של המערער וגמלותיו המשמעותיות של המל"ל, החליט שלא להתערב בהערכת בית המשפט המחוזי בדבר הנכות התפקודית ואובדן כושר ההשתכרות, שכן אלה מצויים בשיקול דעתו של בית המשפט הפרוצדורלי. יתר על כן, השופט מצא כי הכנסותיה של המערערת לאחר התאונה היו גבוהות אף יותר ממה שהייתה מרוויחה בקנדה, ותמך בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסוק לה הפסדי השתכרות בשנות עבודתה לאחר התאונה. השופט גם בחר שלא להתערב בסכומים שנפסקו בגין ראשי נזק שונים, ודחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, למרות שחלק מהפסיקות היו בצד הגבוה יותר. הניכויים בגין תשלומי המל"ל הותירו את המערערת עם 25% בלבד מסך הנזק שנפסק, שהגיע לסך של 4,880,544 ש"ח, ובכך צמצמו עוד יותר את ההשפעה של כל תוספת או חיסור לפיצוי.