ת"א 37629-07-10

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים, בדרישה שיפצו אותו בגין הטבות ששולמו לשלי אופיר, בעקבות תאונת דרכים באפריל 1990. התביעה נשלחה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי. היו שתי נקודות מחלוקת; ראשית, האם על הנתבעים לפצות את שכר טרחת התובע, ואם כן, באיזה שיעור, ושנית, האם על הנתבעים לשלם ריבית חוזית. התובע דרש תשלום של למעלה מ-500,000 ₪ ושלח את הבקשה בהתאם לחוק, הקובע כי התביעה תוגש תוך 45 יום. הנתבעים שילמו את מרבית הסכום המבוקש 57 יום לאחר מכן. התובע טען כי עליהם לפצות אותו בגין שכר טרחתו, שהסתכם בלמעלה מ-20,000 ₪, ואילו הנתבעים טענו כי התשלום בוצע באופן מיידי וכי בית המשפט אינו מחויב להסכם בין התובע לבין ייצוגם המשפטי. השופטת קבעה כי על הנתבעים לשלם לתובע 8,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, שכן התביעה ששלחה התובעת, והדרישה שקדמה לה, לא עלו בקנה אחד עם ההסכם בין הצדדים. יתרה מכך, השופטת קבעה כי עבודתה המשפטית של התובעת לא חרגה מעבר לנדרש, וכי לבית המשפט שיקול דעת באשר לשכר הטרחה שהוא פוסק, ובמקרה זה ראוי לפסוק 8,000 שקל. באשר לסוגיית הריבית החוזית, טענה התובעת כי היא זכאית לה משום שהתשלום בוצע 12 יום לאחר שליחת הדרישה. הנתבעים טענו כי הדרישה נשלחה בהתאם לחוק ולא להסכם, וכי אין לזכות את התובעת בריבית חוזית. השופט פסק לטובת הנתבעים, בקובעו כי מאחר שהתביעה והדרישה לא נשלחו בהתאם להסכם, התובע אינו יכול כעת לבקש ריבית חוזית, וכי השיהוי הקטן, יחד עם הארכה שהעניקו הנתבעים לתובע, פירושו שהתובע לא יכול היה לבקש באופן סביר את שכר הטרחה הנוסף. השופטת הגיעה למסקנה כי הנתבעים ישלמו לתובע 8,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, וכי פסק הדין יימסר לשני הצדדים.