ע"פ 199/56

תקציר

במקרה זה מדובר בהרשעת שותפות רשומה, מאפיית "דגניה", ושותפיה בעבירה לפי סעיף 10(1)(ד) לתקנות מזון העם, 1935, האוסר על מכירת מוצרי מזון מזוהמים. השאלה המשפטית המרכזית נסובה סביב מידת אחריותם של השותפים הבודדים למעשי השותפות ועובדיה. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **אחריות קפידה לעומת אחריות שילוחית:** פסק הדין מבחין בבירור בין אחריות קפידה לבין אחריות שילוחית. * **אחריות קפידה:** אדם אחראי לעבירה גם ללא כוונה פלילית (mens rea), כל עוד המעשה האסור (actus reus) התרחש. אחריות זו יכולה להיווצר גם אם המעשה נעשה ללא רצון, ידיעה או רשלנות. * **אחריות שילוחית:** לעומת זאת, אחריות שילוחית כרוכה בהטלת אחריות על מישהו למעשיו של אחר (למשל, סוכן או עובד). עם זאת, כדי שאחריות שילוחית תחול בהקשר פלילי, האדם המוחזק באחריות שילוחית צריך בדרך כלל לפעול מתוך כוונה פלילית. * **מהות העבירה לפי סעיף 10(1)(ד):** בית המשפט קבע כי העבירה של מכירת מזון מזוהם לפי סעיף 10(1)(ד) לתקנות מזון העם, 1935, היא עבירה של **אחריות קפידה**. האיסור הוא מוחלט, כלומר העבירה נעברת בעת מכירת הסחורה המזוהמת, בין אם המכירה נעשתה מתוך כוונה פלילית או ביודעין. * **אחריות שותפים בשותפות רשומה:** פסק הדין קובע כי שותפים יחידים בשותפות רשומה אחראים לעבירות שביצעה השותפות במהלך עסקיה הרגיל. אחריות זו אינה נובעת מהאישיות המשפטית הנפרדת של השותפות (כפי שעשוי להיות במקרה של חברות) אלא ישירות מהוראות פקודת השותפויות. * **עקרון הסוכנות:** סעיף 12 לפקודת השותפויות מתייחס לכל שותף כשלוחה של הפירמה ושל השותפים האחרים לעסקי השותפות. * **פעולות מחייבות:** סעיף 13 לפקודה קובע כי פעולות הנוגעות לעסקי המשרד, הנעשות על ידי מורשה (בין אם שותף ובין אם לאו), מחייבות את המשרד ואת כל שותפיו. * **השוואת שותפות ושותפים:** בית המשפט מדגיש כי המחוקק, בהקשר של אחריות למעשים שנעשו במהלך העסקים הרגיל, השווה את השותפות לשותפיה היחידים. אחריות השותפים נתפסת כמקבילה לאחריות השותפות ובנוסף לה. * **"מוכר" בהקשר של שותפות:** פסק הדין מבהיר כי במקרה של שותפות המוכרת סחורה מזוהמת: * השותפות נחשבת למוכרת. * באופן מכריע, השותפים הבודדים נחשבים גם הם ל"מוכרים"** מנקודת מבט של המשפט האזרחי, ולכן אחראים לעבירה. הסיבה לכך היא שמנקודת מבט של המשפט האזרחי, הם נתפסים כמעסיקים שעסקו בעסק שהוביל למכירה. זה לא מבוסס על אחריות שילוחית במשפט הפלילי אלא על עקרונות המשפט האזרחי המייחסים את פעולת המכירה לשותפים כמעסיקים. * **הבחנה מדיני חברות:** פסק הדין מבחין במפורש בין היחס המשפטי לשותפויות לזה של חברות. בניגוד לחברי חברה שבדרך כלל מוגנים על ידי מסך ההתאגדות, שותפים בשותפות קשורים באופן ישיר יותר לעסקי השותפות ולהתחייבויותיה. האישיות המשפטית של שותפות על פי הדין הישראלי אינה מבודדת שותפים מאחריות לפעולות שותפות. * **שיקול עונש כפול:** תוך הכרה בכך שהטלת אחריות על שותפים עלולה לגרום ל"עונש כפול" (שכן הם נושאים בעונש השותפות ובעונש האישי שלהם), בית המשפט קבע כי שיקול זה משפיע רק על *מידת* העונש, ולא על *האחריות המשפטית בפועל*. **חידוש משפטי:** החידוש המשפטי העיקרי כאן טמון ביישום עקרונות המשפט האזרחי של אחריות שליחות ומעביד כדי לבסס את אחריותם של שותפים בודדים לעבירת אחריות קפידה שבוצעה על ידי השותפות. בית המשפט חרג מהמושגים המסורתיים של אחריות פלילית שילוחית לעיגון אחריות שותפים במסגרת המשפט האזרחי של שותפות, ולמעשה התייחס לשותפים כ"מוכרים" בזכות עצמם בשל בעלותם ומעמדם כמעביד בעסקי השותפות. הדבר מרחיב את טווח הפעולה של עבירות רגולטוריות לשותפים בודדים גם כאשר הפעולה בוצעה על ידי עובד או שותף אחר, ומחזק את אופיו המוחלט של האיסור על מכירת מזון מזוהם.