ע"א 3809/20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לעיכוב ביצוע, שהיא למעשה בקשה לסעד זמני עד לתקופת הערעור. על פי הפסיקה, סעד זמני בתקופת ערעור ניתן רק במקרים חריגים בהם יכול המבקש להוכיח כי קיים סיכוי טוב לקבל את הערעור וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו. במקרה הספציפי הזה טענו המבקשים כי יש להתייחס לנכס הנדון כאל מקרקעין למגורים, ועל כן יש להחיל את התקדים לעיכוב פינוי מנכסי מגורים. עם זאת, השופט מצא כי הנכס עדיין אינו ראוי למגורים וכי המבקשים אף ביצעו בנייה נוספת בניגוד להחלטת עיכוב. לפיכך קבעה השופטת כי הפסיקה בעניין נכסי מגורים אינה ישימה במקרה זה. מבלי להתייחס לסיכויי הצלחת הערעור, השופט הגיע למסקנה כי מאזן הנוחות אינו תומך בקבלת הבקשה ודחה את הבקשה. כמו כן, חויבו המבקשים בהוצאות המשיב בסך 8,000 ₪.