ת"א 23597-01-18

תקציר

הנתבעים הגישו בקשה לדחיית תביעת התובע בעילה של חוסר תום לב וניצול לרעה של ההליך המשפטי. בית המשפט הכיר בחובה לנהל הליכים משפטיים בתום לב ובהגינות פרוצדורלית, אך הדגיש גם את חומרת דחיית התביעה על הסף, דבר שיש לעשות רק בנסיבות חריגות. במקרה זה, בית הדין לא מצא ראיות מספיקות לחוסר תום לב קיצוני כדי להצדיק פיטורים. המחלוקת התעוררה בעקבות מזכר הבנות משנת 2011 בנוגע לשותפות במרפאת שיניים בבית שאן, כאשר התובעת טענה כי הנתבע הונה אותה בנוגע להכנסות המרפאה. הנתבעים טענו כי התובעת "גנבה" תוכנה שהכילה את הרישומים הכספיים של המרפאה, דבר שסותר את טענתה כי נמנעה ממנה גישה למידע פיננסי. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע לא הסתיר את העובדה ואף גילה אותה בתצהיר. למרות שמצא כי התנהלותו של התובע אינה תקינה, קבע בית המשפט כי התביעה אינה קנטרנית ויש לה טענות לגיטימיות. בית הדין הגיע למסקנה כי פיטורים מלאים יהוו סנקציה מוגזמת ובמקום זאת בחר בגישה חמורה פחות, תוך שמירה על פסק דינו לגופו של עניין. הנתבעים חויבו לשלם לתובע הוצאות משפט, בסך 2,000 ₪, בשל הבקשה המיותרת.