ת"פ 33839-01-24

תקציר

## ניתוח משפטי: פסק דין ת"פ 33839-01-24 מדינת ישראל נ' נאסר ואח' **מבוא:** פסק הדין עוסק בהרשעת שתי נאשמות, אם ובתה, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש והיזק לרכוש במזיד. הרשעת הנאשמות נעשתה על פי הודאתן, במסגרת הסדר טיעון. המקרה מעלה סוגיות משפטיות הנוגעות לדיני עונשין, לרבות שאלת ההרשעה, גזירת הדין, וחשיבות התסקירים של שירות המבחן. **שאלת ההרשעה (בעניינה של נאשמת 2):** השאלה המרכזית בהקשר של נאשמת 2 היא האם יש להימנע מהרשעתה, למרות הודאתה. בית המשפט דן בהרחבה בהלכת כתב, לפיה הימנעות מהרשעה היא החריג לכלל, ומוצדקת רק במקרים יוצאי דופן בהם קיים יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מההרשעה לבין חומרת העבירה. בית המשפט הדגיש את הצורך בהוכחת שני תנאים מצטברים: (1) סוג העבירה ונסיבותיה מאפשרים הימנעות מהרשעה; (2) ההרשעה עלולה לפגוע "פגיעה חמורה" בשיקומו או בעתידו של הנאשם, באופן מוחשי וקונקרטי. במקרה זה, בית המשפט קבע כי לא מתקיימים התנאים להימנעות מהרשעה. הוא הדגיש את "אלימות הבוטה, המשפילה והבריונית" שבוצעה בצוותא, ואת העובדה ששירות המבחן עצמו סבר כי המקרה אינו מתאים להימנעות מהרשעה. בנוגע לטענת הפגיעה העתידית בתעסוקה, בית המשפט קבע כי הנאשמת לא הציגה כל מסמך התומך בטענה זו, והיא נותרה בגדר תרחיש תיאורטי. בית המשפט הדגיש כי להרשעה ישנה משמעות משפטית וערכית, וכי במקרה זה, נסיבות המקרה והנאשמת מחייבות אמירה ערכית זו. **גזירת הדין:** בית המשפט ניתח בהרחבה את הנסיבות שהובילו לביצוע העבירות, את מידת הפגיעה בערכים המוגנים, ואת מדיניות הענישה הנוהגת. * **הערכים המוגנים שנפגעו:** שלמות הגוף, ביטחון אישי, שלוות נפש, אוטונומיה, וקניין. בית המשפט הדגיש את החומרה המיוחדת של פגיעה בערכים אלו במסגרת המשפחתית ובפרהסיה. * **מידת הפגיעה:** בית המשפט קבע כי הפגיעה הייתה ממשית, ותוארה כאלימה, משפילה, וכללה גרירת קטינה, רדיפה, תקיפות חוזרות ונשנות, ולקיחת רכוש, אשר פגעה גם בפרטיות. גם מנהלת החנות נפגעה בניסיון להגן על המתלוננת. * **נסיבות ביצוע העבירה:** בית המשפט הכיר בכך שהאירוע התפתח, אך הדגיש כי הנאשמות לא באו בשלום, והיו להן הזדמנויות רבות לחדול ממעשיהן, אך הן בחרו להמשיך ולפגוע. הובאה בחשבון גם התמיכה ההדדית בין הנאשמות. * **תוצאות האירוע:** חבלות פיזיות, אך גם פגיעה בכבוד, השפלה, ופגיעה בשגרת חיי בית העסק ותדמיתו. * **חלקן של הנאשמות:** בית המשפט קבע כי חלקן זהה, וכי אף שהייתה עשויה להיות היררכיה משפחתית, הדבר אינו מפחית באופן משמעותי מחלקן הפעיל והאלים. * **מדיניות הענישה:** בית המשפט סקר פסקי דין רלוונטיים, תוך הדגשת מנעד הענישה הרחב וההתחשבות בנסיבות הקונקרטיות. הפסיקות שהוצגו עוסקות במקרים של תקיפות הגורמות חבלה של ממש, ונעות בין עבודות שירות למאסר בפועל. * **התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:** בית המשפט התחשב במורכבות הרפואית של נאשמת 1, בילדיה ובבעלה הנכים, ובתינוק של נאשמת 2. כמו כן, נלקחו בחשבון לקיחת האחריות, ההודאה, והעדר עבר פלילי. עם זאת, הודגש כי בעבירות אלימות על רקע משפחתי, יש לתת משקל מוגבל לכך שהנאשמים ניהלו אורח חיים נורמטיבי. * **תסקירים והמלצות:** בית המשפט התייחס להמלצת שירות המבחן להסתפק במאסר על תנאי, אך קבע כי ההמלצה אינה מחייבת. הוא הדגיש כי למרות שהנאשמות נטלו אחריות, דפוסי החשיבה של נאשמת 1 נותרו "מטרידים וללא מענה טיפולי". * **שיקום המשפחה:** התחשבות בעמדת המתלוננת, בשיקום הקשר המשפחתי, ובעובדה שמנהלת החנות אינה חשה איום. **גזר הדין הסופי:** לאחר ששקל את כלל הגורמים, בית המשפט גזר על כל אחת מהנאשמות: 1. **3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.** 2. **מאסר על תנאי למשך 4 חודשים** (לא לעבור עבירת אלימות במשך 3 שנים). 3. **פיצוי בסך 2,000 ₪ למתלוננת** (כל אחת). 4. **התחייבות בסך 4,000 ₪** (כל אחת) אם יבצעו עבירת אלימות במשך 3 שנים. **החידושים המשפטיים והדגשים:** * **הימנעות מהרשעה:** פסק הדין ממחיש את הדרישות המחמירות של בית המשפט העליון להימנעות מהרשעה, תוך הדגשת הצורך בהוכחת נזק מוחשי וקונקרטי. * **משקל התסקירים:** למרות שהתסקירים היוו בסיס משמעותי לדיון, בית המשפט הבהיר כי אינם מחייבים אותו, וכי הוא רשאי לחרוג מהמלצותיהם, במיוחד כאשר הוא מוצא כי דפוסי חשיבה מסוימים עדיין קיימים. * **אלימות בתוך המשפחה ובפרהסיה:** בית המשפט שם דגש על חומרת האלימות שבוצעה בצוותא, בסביבת עבודתה של המתלוננת, תוך גרירת קטינה, ובכך מעלה את רף הענישה. * **חשיבות האמירה הערכית:** בית המשפט הדגיש כי להרשעה יש משמעות ערכית וחברתית, וכי יש לשקול את ההשפעה של אי-הרשעה על המסר החברתי. * **מדיניות ענישה:** הצגת הפסיקה הרלוונטית מאפשרת להבין את מנעד הענישה האפשרי במקרים של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ואת השיקולים השונים הנלקחים בחשבון. * **שיקום המשפחה כשיקול:** פסק הדין מראה כיצד בית המשפט שוקל, לצד חומרת העבירה, גם את השיקום של היחסים המשפחתיים, וכיצד עמדת הקורבן יכולה להשפיע על החלטות מסוימות (כגון היבט הפיצוי). לסיכום, פסק הדין משקף גישה מאוזנת, המכירה בחומרת עבירות האלימות, אך גם מתחשבת בנסיבות האישיות והמשפחתיות של הנאשמות, ובצורך להמשיך ולשאוף לשיקום.