ע"א 6812/98

תקציר

בית המשפט קבע כי יש לדחות את הבקשה לדחיית בקשת ערעור. המערערת טענה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים שנוצר בעקבות השופטת שדנה בכל אחד מתיקותיה, בשל החלטותיו הקודמות בשני פסקי דין. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי ההחלטות הקודמות התבססו על נסיבותיהם הספציפיות של אותם מקרים, שהיו שונות מהמקרה הנוכחי הנדון, וכי עצם פסקי הדין הקודמים נגד המערער אינם מהווים משוא פנים. בית המשפט הדגיש כי המבחן למשוא פנים הוא איכותי, לגופו של המקרה הנדון, ולא כמותי. בנוסף, החלטות פרוצדורליות כגון פסיקת הוצאות אינן מובילות אוטומטית לפסילת שופט. במקרה הספציפי הזה, בית המשפט לא מצא חשש ממשי למשוא פנים ולכן קבע כי אין לפסול את השופט. החלטה זו, הדגיש בית המשפט, הייתה ספציפית למקרה זה ולא היוותה תקדים למקרים אחרים שנידונו בפני אותו שופט. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות, וההחלטה הייתה סופית ליום 16.05.1999.