עפס"פ 1000-03-26

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו בפסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים בתחום. **ניתוח משפטי: ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק** **רקע עובדתי:** ההליך הנדון עניינו ערעור על החלטת בית משפט השלום (השופטת כ' חילו-אסעד) לדחות בקשת פסלות שהגיש המערער, עמרם זהבי, נגד השופטת הדנה בתיק הפלילי נגדו. כתב האישום המקורי מייחס למערער עבירות של איומים, בין היתר כלפי עו"ד דרור ארד-אילון, אשר לימים מונה לשופט בבית המשפט המחוזי. המערער, המיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית, בחר להגיש בקשות שונות באופן עצמאי, ובכללן בקשה לחקור את המתלונן (כיום השופט ארד-אילון) בעצמו. **עקרונות משפטיים ויישומם:** 1. **כללי החקירה של עד שהוא שופט מכהן:** * **העיקרון:** בית המשפט העליון, בעניין יוסף (רע"א 3202/03), קבע כללים מיוחדים לשמיעת עדותו של עד שהוא שופט מכהן, כאשר עדותו אינה נוגעת לתפקידו השיפוטי. כללים אלו נועדו לאזן בין הצורך בשמירה על מעמדו של בית המשפט לבין זכותו של בעל דין לחקור עדים. * **יישום:** במקרה זה, בית משפט השלום פעל בהתאם להנחיות שנקבעו בעניין יוסף. נקבע כי המערער יגיש רשימת שאלות לבית המשפט, בית המשפט יחליט אילו שאלות יועברו למתלונן, המתלונן יענה בכתב, ורק אם יימצא צורך בכך, הוא יזומן לחקירה בפני בית המשפט. בית המשפט הנוכחי (הנשיא עמית) הדגיש כי זהו המתווה שנקבע, וכי אין להשיג עליו אלא במסגרת הליך ערעור מתאים. 2. **עילת הפסלות – חשש ממשי למשוא פנים:** * **העיקרון:** סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי שופט יימנע מלדון בתיק אם קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. מבחן זה הוא סובייקטיבי-אובייקטיבי – האם אכן קיים חשש ממשי, וכן האם אדם סביר היה חושש למשוא פנים. * **יישום:** בית המשפט העליון דחה את בקשת הפסלות. ראשית, נקבע כי המערער הגיש את בקשת הפסלות בשיהוי, בניגוד לסעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982, המחייב העלאת טענת פסלות "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות". המערער התבסס על החלטות ואירועים מלפני חודשים רבים. * לגופו של עניין, נקבע כי רוב טענות המערער מכוונות כלפי החלטות דיוניות הנוגעות לניהול ההליך. נקבע כי החלטות מסוג זה, גם אם הן מרובות ואינן לרוחו של בעל הדין, אינן מקימות כשלעצמן חשש ממשי למשוא פנים. ההליך הראוי להשגה על החלטות אלו הוא ערעור, ולא בקשת פסלות. * טענות המערער כי בית המשפט "המציא" סדר דין, "חמק" מבירור העובדות, פגע בזכותו לחקירה נגדית, פועל להגן על המתלונן, פועל כ"תובעת-על" או "תובעת אקטיבית", מחק מסמכים ללא נימוק, קיבל "מצגי שווא" וכי השופטת "מקבלת טובות הנאה" (דרך מינוי המתלונן לשופט), נדחו. בית המשפט העליון הדגיש כי טענות אלו לא נתמכו בתשתית עובדתית המבססת חשש ממשי למשוא פנים, וכי מקום להשגות על מינוי המתלונן אינו בהליך זה. 3. **התנהלות בעלי דין – לשון בוטה ושימוש ב"חרב מתהפכת":** * **העיקרון:** בית המשפט העליון הדגיש כי אין לקבל התנהלות בוטה ומשתלחת מצד בעל דין, וכן אין לקבל ספקולציות בלתי מבוססות באשר למניעי השופט. בנוסף, נקבע כי הודעה על הגשת בקשת פסלות אם עמדתו לא תתקבל אינה לגיטימית, וכי עילת פסלות אינה "חרב מתהפכת" מעל ראש השופט. * **יישום:** הנשיא עמית מתח ביקורת חריפה על לשונו של המערער, על ספקולציותיו חסרות הבסיס ועל האיום בהגשת בקשת פסלות. הודגש כי התנהלות זו אינה ראויה ואינה מקובלת. **חידושים או הדגשים מיוחדים:** * **הבחנה בין החלטות דיוניות לבקשת פסלות:** פסק הדין מדגיש את ההבחנה המהותית בין טענות הנוגעות לניהול הליך שיפוטי (שאותן יש להעלות בערעור) לבין טענות המעלות חשש ממשי למשוא פנים (שמקימות עילת פסלות). * **שיהוי בהגשת בקשת פסלות:** פסק הדין מחזק את הדרישה להגשת בקשת פסלות באופן מיידי עם היוודע עילת הפסלות, ודוחה בקשה שהוגשה לאחר שחלף זמן ניכר והתבססה על אירועים קודמים. * **ביקורת על התנהלות בעל דין:** פסק הדין מביע עמדה נחרצת נגד שימוש בלשון בוטה, ספקולציות חסרות בסיס, ואיומים בהליכים משפטיים על מנת להפעיל לחץ על בית המשפט. **סיכום:** ערעור הפסלות נדחה, הן בשל שיהוי בהגשתו והן לגופו של עניין. בית המשפט העליון קבע כי טענות המערער נוגעות להחלטות דיוניות שאינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים, וכי התנהלות המערער, מבחינת לשונו וספקולציותיו, אינה ראויה. הכללים שנקבעו בעניין יוסף לשמיעת עד שהוא שופט מכהן יושמו כדבעי על ידי בית משפט השלום.