ע"ע 618/06

תקציר

מדובר ביחסי עבודה ממושכים ובעייתיים בין גבי זהבה מזרחי (העובדת), שעבדה כעוזרת בית אצל גבי נילי וינברג (המעסיקה) במשך כתשע שנים. הסוגיות העומדות על הפרק נוגעות לנסיבות סיום קשר זה ולערעורים שבאו בעקבותיו על פסק הדין בבית הדין האזורי. העובדת טענה כי חלה הרעה בתנאי עבודתה, ואילו המעסיק טען כי תפוקת העבודה של העובדת ירדה משמעותית. בית הדין האזורי קיבל חלקית את תביעת העובדת, פסק לה תשלומים מסוימים אך דחה את תביעתה לפיצויי פיטורים, תוך שהוא דוחה גם את תביעתה שכנגד של המעסיק להחזר הוצאות שונות. שני הצדדים ערערו על החלטה זו בבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין מצא כי העובדת יזמה את סיום יחסי העבודה והייתה מודעת להשלכות תביעתה לפיצויי פיטורים בשל הרעת תנאי העבודה. כמו כן, בית הדין קיבל את טענת העובדת כי שכרה הופחת באופן חד צדדי על ידי המעסיק, דבר המהווה הרעה מוחשית בתנאים. עם זאת, העובדת לא הייתה מחויבת להוציא אזהרה למעסיק מראש, שכן עמדתה של האחרונה הבהירה כי לא תתקן את המצב. לפיכך, נחשב העובד כמי שהתפטר כדין והיה זכאי לפיצויי פיטורים. בנוסף, דחה בית הדין את ערעור המעסיק, ולא מצא הצדקה משפטית להתערב בהחלטות בית הדין האזורי בעניין מהימנות ועניינים עובדתיים. גם תביעות המעסיק לקיזוז והחזר הוצאות נדחו, שכן לא הוכחו או הצדיקו דיים. השופט שמואל צור הסכים עם פסק הדין והוסיף כי פעולת המעסיק לנעילת העובד מחוץ למקום העבודה מהווה אקט של פיטורים, המזכה את העובד בפיצויי פיטורים. גם השופטת ורדה וירט-ליבנה הצטרפה לחוות דעתה של השופטת נילי ארד. בסופו של דבר, קיבל בית הדין הארצי לעבודה את ערעורו של העובד, והורה למעסיק לשלם לעובד פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בנוסף לתשלומים אחרים הנובעים מפסק הדין של בית הדין האזורי. המעסיק נדרש גם לכסות את שכר טרחת עורך הדין של העובד.