ע"א 2556/05

תקציר

בית המשפט פסק לטובת המערערת, וביטל את ההחלטה הקודמת שהיטיבה עם המשיב, במקרה של תביעה שנויה במחלוקת נגד עיזבון. עיקר העניין היה בשאלה האם המשיב עמד די הצורך בנטל ההוכחה המוגבר הנדרש בתביעות עיזבון – אמת מידה המחייבת ראיות משמעותיות לתמיכה בטענות נגד צד שנפטר, בהתחשב בכך שהמנוח אינו יכול להתגונן. המשיב טען כי שילם חוב לקבלן לבדו בלבד, בהתאם להסכם שנעשה עם המנוח. עם זאת, עדותו של הקבלן לא הצליחה לאמת את מקור הכספים לתשלום, וחשבונו של המשיב עצמו היה רצוף סתירות וחסר ראיות תיעודיות, כגון קבלה על התשלום במזומן כביכול. יתר על כן, לא ננקטה כל פעולה ברורה על ידי המשיב כדי למסד או לדווח על שינויים בבעלות במקרקעין הקשורים לתביעות אלה. כמו כן, חל שיהוי משמעותי בהגשת התביעה, אשר סיבך עוד יותר את הליך הקביעה העובדתית. מסמכים נוספים שהציגה המערערת העלו ספק אם החוב הוסדר כפי שנטען והצביעו על האפשרות שהמנוח תרם לתשלום. נוכח ההוכחות הקפדניות הנדרשות בסכסוכי עיזבון והעמימות הקיימת בחשבונו של המשיב, הגיע בית המשפט למסקנה כי המשיב לא ביסס את טענותיו באופן משביע רצון. משכך, הורה בית המשפט לרשום את הצדדים כבעלים משותפים על פי ההסכם המקורי משנת 1978, והמשיב חויב לכסות את הוצאות המשפט שנגרמו למערערת.