ע"א 6329/99

תקציר

הערעור הוגש על מנת לקבוע האם תאונה שאירעה במהלך תיקון צמיג רכב נחשבת לתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט צ' סגל, קבעה כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. השופט סגל טען כי ההגדרה של תאונת דרכים מחייבת שימוש ברכב מנועי לצרכי תחבורה, ועבודות התיקון המדוברות אינן נופלות תחת קטגוריה זו. הם הדגישו כי עבודות התיקון לא בוצעו אגב נסיעה או להמשכה המיידי, ולכן לא ניתן לראות בהן תיקון או טיפול בכביש. זאת ועוד, מיקומו הגיאוגרפי של התיקון, שבוצע בסמוך לביתו של המערער, תמך אף הוא במסקנה כי לא מדובר בתיקון דרך. לפיכך, הערעור נדחה. השופטת מ' שידלובסקי-אור חלקה על כך, והציעה כי יש לפרש את המונחים "תיקון דרכים" ו"טיפול בדרכים" בהקשר של התכלית החקיקתית המונחת ביסוד החוק, שהיא הפחתת הסיכון התחבורתי. לדברי שידלובסקי-אור, תיקונים או טיפולים המבוצעים בסמוך לתחילת הנסיעה או סופה, כגון תיקון פנצ'ר, צריכים להיחשב כתיקונים בכביש, שכן הם מכינים את הרכב לנסיעה. החרגת מקרים אלה מהגדרת "שימוש" תוביל לאבסורדים ולחוסר עקביות, וכוונת המחוקק הייתה לכלול אותם. לפיכך המליצה שידלובסקי-אור לקבל את הערעור ולהכיר בתאונה כתאונת דרכים, והתיק הוחזר לבית המשפט קמא לצורך קביעת פיצויים. השופט מ' גל הסכים עם דחיית הערעור על ידי הרוב, אך מטעמים שונים. גל הדגיש את ההבחנה בין תיקוני כביש לתיקונים שאינם בכביש, אשר צריכה להיקבע על פי הנסיבות ותדירות הנסיעה ולא על פי המיקום הגיאוגרפי של עבודות התיקון.