ע"ע 600026/97

תקציר

פסק הדין דן בחישוב "השכר הקובע" הפנסיוני לעובדים המכוסים בתקנות הפנסיה. בעבר נעשה שימוש במודלים שונים, כגון "משכורת אחרונה" ו"ממוצע שלוש השנים האחרונות", שהשפיעו על הפורשים באופן שונה בהתאם למועדי הפרישה שלהם. במקרה זה, החלטת "מבטחים" מ-1986 לעבור לשיטה תלת-שנתית נעדרה מחייבת פורמלית, שכן היא לא עמדה באמות מידה חקיקתיות כמו ניסוח מפורט, הסכמות נדרשות ופרסום נאות. תיקון תקף חל רק בשנת 1990. עובדים שפרשו לפני תיקון תקף זה טענו כי יש לחשב את זכויותיהם הפנסיוניות בשיטות הנהוגות בעת פרישתם. ערכאת הערעור מצאה צדק בטענותיהם, והדגישה כי לא ניתן לשנות זכויות ללא סמכות חקיקתית ופרסום. יתר על כן, הוא הדגיש את הצורך הקריטי בתקנות אחידות המסדירות את כל חברי הקרן כדי לשמור על שוויון והדדיות בתוך קרנות הפנסיה. היא דחתה זכויות פנסיה מובחנות אלא אם כן הן נתמכות בתקנות הקרן, תוך הדגשת התאמה להנחיות משרד האוצר. ההחלטה דחתה את טענות המערערים בדבר התיישנות, וקבעה כי הסעיף מתחדש מדי חודש, ולפיכך נותר בר ביצוע. בית המשפט הדגיש כי כל הסכם סקטוריאלי מיוחד חייב להיות משולב בתקנות שנקבעו ולהיות מתואם עם משרד האוצר, תוך חיזוק ההקפדה הרגולטורית על יחס שוויוני לחברים. כתוצאה מכך, ערעור המבטחים נדחה, וערעור הגמלאים גבר, וחייב שמירה על התקנות החל ממועד פרישתם.