עש"א 21696-03-16

תקציר

פסק הדין דן במשך ההגנה על פטנט, במיוחד בתעשיית התרופות. הכלל קובע בדרך כלל כי פטנטים מוגנים למשך 20 שנה. עם זאת, בשל תהליך הבדיקה הרגולטורי הממושך לתרופות, המעכב את השימוש המסחרי במוצר המוגן בפטנט, מציע המחוקק הארכה. הרחבה זו נועדה לאזן בין האינטרסים של בעלי העניין השונים: חברות המפתחות תרופות חדשניות, יצרני תרופות גנריות והציבור. ההארכה מפצה את החברות החדשניות על הזמן שאבד בתהליך הרישוי, ובמקביל מאפשרת לחברות גנריות להיכנס לשוק ולקדם תחרות, ובכך להיטיב עם הציבור על ידי הוזלת עלויות התרופות. המחלוקת המרכזית במקרה זה היא האם סוג מסוים של תעודה, כלומר תעודת NFD, יכול להיחשב שווה ערך לצו הארכת תקופת פטנט (PTE), שהוא דרישה להארכת פטנט בישראל. בית המשפט פסק לטובת המשיב ופירש את החוק באופן צר ומילולי. נמצא כי כוונת המחוקק הישראלי הייתה ברורה, ותעודת ה-NFD לא עמדה בדרישת ההארכה. כמו כן, תפקידו של הרשם בהארכת תוקף הפטנט הוא טכני ואחיד, ללא שיקול דעת לפרשנות. ההחלטה מחזקת את שיקול הדעת המצומצם של הרשם ומדגישה את האינטרס הציבורי בשמירה על הגנה עודפת על חברות תרופות חדשניות, תוך הבטחת התמריץ לפיתוח תרופות חדשות שיישאר מאוזן ולא יפגע שלא לצורך בכניסת תרופות גנריות לשוק. משכך, נדחתה בקשת ההארכה והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך 40,000 ₪.