ע"א 971/90

תקציר

בפרשת תקנות המפעלים (עבודות בניה), התשט"ו-1955 ודיני הנזיקין הנלווים, התייחס בית המשפט העליון לתאונת עבודה בה נפל המשיב, סמרי, ונפצע קשה עקב אמצעי בטיחות לקויים במהלך פרויקט בנייה. הקבלן הראשי, קלעי, התקשר עם מפעל הברזל פתח תקווה בע"מ להרכבת קונסטרוקציות ברזל על קורות בטון. סמרי נפל מגובה של 11 מטרים משום שלא נרתם כראוי ופיגומים, שהיו נוכחים בתחילה במהלך הבנייה, הוסרו. בית המשפט המחוזי מצא הן את קלעי והן את מפעל הברזל אחראים במידה שווה, כאשר סמרי תרם 10% לרשלנותו. הערעורים נגעו לחלוקת האחריות, לרשלנות התורמת של סמרי, ולסעיף שיפוי בחוזה בין קלעי למפעל הברזל. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שמירה על חלוקת האחריות השוויונית בין קלעי למפעל הברזל. קלעי נמצא רשלן בכך שלא סיפק פיגומים והתקין דוקרנים מבטון בצורה לא נכונה, ואילו מפעל ברזל התרשל בכך שלא דאג לתנאי עבודה בטוחים לעובדיו. באשר לנזקים, בית המשפט העליון התאים את החישובים כך שיתחשבו בניכוי הראוי של הרשלנות התורמת של סמרי ושל הגמלאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי. בנוסף, קבע בית המשפט כי סמרי זכאי לקבל ריבית על נזקים לא ממוניים ממועד התאונה. פסק הדין הסופי שמר על רוב החלטת בית המשפט המקורית, אך דרש חישובים מחדש בגין אובדן כושר ההשתכרות של סמרי. הערעורים התקבלו באופן חלקי, וקלעי זכה בהוצאות נגד מפעל ברזל בגין נושא השיפוי.