ת"א 19246-05-20

תקציר

התובע, מהנדס חשמל במקצועו, תבע את אמו, בעלת העסק בו עבד, פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לכאורה במהלך עבודתו. הפציעה אירעה בעת הרמת מדחס במשקל 30.9 ק"ג והתקנתו על מזגן הממוקם על גג בית ספר. הנתבעת היא אמו של התובע ובעלת העסק בו עבד. הנתבעת מס' 2 היא חברת הביטוח שביטחה את העסק. השופטת סיכמה את עובדות המקרה ואת הרקע לו וציינה כי תביעת התובע תידחה מאחר ואין אחריות מצד הנתבעים. זאת, בהתבסס על הקביעה כי נסיבות התאונה אינן מטילות אחריות כלשהי, וגם אם כן, כל תביעה פוטנציאלית תישלל מאשמתו התורמת של התובע ומחישוב הנזקים. השופטת מצאה כי בין התובע לבין הנתבעת מס' 1 מתקיימים יחסי עובד-מעביד, כהגדרתם בדיני הנזיקין. עם זאת, הם לא מצאו כל רשלנות מצד הנתבע שכן פעולת הרמת המדחס לא היוותה סיכון בלתי סביר, ולא ניתן היה לצפות כי הנתבע יהיה אחראי לכל נזק שאירע לתובע. יתר על כן, לא ברור כיצד הופרה חובת הזהירות, והשופטת קיבלה את עדותו של הנתבע כי שימוש בכננת, שיכול היה למנוע את התאונה, לא היה מהווה פתרון הולם במקרה זה. גם אם השופט היה מוצא רשלנות מצד הנתבע, הוא עדיין היה דוחה את התביעה בשל אשמתו התורמת של התובע. השופטת קבעה כי התובע היה חלק מצוות העבודה והייתה לו אוטונומיה בביצוע עבודתו, מה שאומר שהוא הפר את חובת הזהירות שלו כלפי עצמו. השופט קבע את שיעור האשם התורמת למינימום של 35%. לאחר מכן חישבה השופטת את נזקי התובע, לרבות הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, פנסיה וזכויות סוציאליות, סיוע לצד ג', הוצאות רפואיות וכאב וסבל, שהסתכמו ב-283,500 שקל. בניכוי שיעור האשם התורם, הנזק היה מצטמצם ל-184,275 שקל. בנוסף, קבעה השופטת כי יש לנכות מסכום זה את הטבות המל"ל שקיבל התובע, בסך 186,521 שקל. משמעות הדבר היא שגם אם הייתה חבות, התביעה הייתה "נבלעת" בתגמולי המל"ל ומותירה את התובע ללא פיצוי. לסיכום, דחתה השופטת את התביעה, הורתה לתובע לשלם לנתבעת 2 את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין שלה, והעניקה לתובעת את השבת פיקדון העדים. כן הודגשה זכות הערעור כדין.