בג"צ 10541/09

תקציר

פסק הדין דן בשלוש עתירות הקוראות תיגר על היבטים שונים של הרפורמה במשק המים בישראל, שנכנסה לתוקף החל מ-1 בינואר 2010. לאחר עיון בעתירות, לא מצא בית המשפט הצדקה להתערבות במרבית הכללים החדשים, למעט סיווג תעריפי המים כמחיר או כתשלום חובה. בית המשפט אישר כי הרפורמה יושמה תחת סמכות חוקית ולאחר הליכים מנהליים נאותים. ההחלטה התקבלה לאחר תהליך התייעצות מעמיק, שמטרתו לקבוע מדיניות כלכלית רחבה ולהבטיח תמחור מים שוויוני ברחבי המדינה. עוד הכירה הוועדה בזכות חוקתית למים כחלק מכבוד האדם, אך הגיעה למסקנה כי העלאות התעריפים האחרונות אינן פוגעות בזכות זו. בית המשפט הדגיש כי בעוד שעליות המחירים עשויות להשפיע על אוכלוסיות חלשות, המדינה יכולה למתן זאת באמצעות מנגנוני תמיכה. היא אישרה את מדיניות הרשות להשתמש בעקרון העלות כדי לייעל את צריכת המים, אך הדגישה כי יש לבחון מחדש את תמחור השימוש במים כדי למנוע מצוקה מיותרת. בנוסף, עתירות מסוימות הנוגעות למקרים ספציפיים (כגון שימוש במים לגינון) נדחו בשל שיהוי פרוצדורלי או היעדר תשתית עובדתית, וטענות לפגיעה בזכויות חוקתיות (קניין ושוויון) נדחו כבלתי מבוססות. לבסוף, הוצא צו על תנאי לבירור נוסף של סיווג התעריפים על ידי המדינה, תוך הדגשת חשיבות הפיקוח המתמשך לשמירה על גישה הוגנת וסבירה למים. הן המשנה לנשיא ריבלין והן השופט רובינשטיין הסכימו עם הערכתו המקיפה של השופט ג'ובראן בעניין משפטי וכלכלי רב פנים זה.