ע"א 4395/06

תקציר

פסק הדין המדובר נסוב סביב סכסוך כספי שבו מעורבים עמותה המנהלת את ענייני הבנייה בהתנחלויות, חבריה וקבלן. בין האגודה לקבלן היו חילוקי דעות, שהובילו לבוררות שהסתיימה בצו לטובת הקבלן. במסגרת הצו, נאסר על האגודה להורות לחבריה לחתום על חוזי חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל אלא בהתקיים תנאים מסוימים, לרבות הצהרה של החברים על אחריותם כלפי הקבלן. המבקשים, קבוצת חברי אגודה שחתמו על ההצהרה, חויבו על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים לשלם לקבלן סכום משמעותי, כאשר עוד נקבע בפסק הדין כי האגודה כשלה בחובתה לחלק את האחריות בין חבריה באופן הוגן. החלטת בית המשפט התבססה על פרשנות ההצהרה כהתחייבות של המבקשים לשלם את חלקם היחסי מסך החוב. על פסק דין זה ערערו המבקשים, מה שהוביל לפסק הדין הנוכחי. פסק הדין מכיר בכישלונה של האגודה להבחין בין חובות חבריה ומכיר בזכותם של המבקשים לשימוע הוגן בעניין גובה החוב, שהיה שנוי במחלוקת. בית המשפט מחליט לעכב את ביצוע פסק הדין הקודם, למעט תשלום סכום החוב, אותו מסכימים המבקשים לשלם בהנחה שערעורם בנושאים אחרים לא יצלח. סכום זה נקבע על 2,966,305 שקל, וכל מבקש נדרש להפקיד את חלקו היחסי, כ-18,424 שקל, בהפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, אם הקבלן מעוניין לפדות סכום זה, עליו לספק ערבות בנקאית בלתי מוגבלת כדי להבטיח את החזרת הכספים למבקשים אם יזכו בערעורם. פסק הדין אינו פוסק הוצאות למי מהצדדים, ושני הצדדים אחראים להוצאותיהם במהלך הליך הבקשה. ככלל, פסק הדין נועד לאזן בין האינטרסים של כל הצדדים המעורבים תוך הבטחת הליך ערעור הוגן.