עת"מ 10804-01-14

תקציר

השופט, לאחר שבחן את טענות הצדדים וטיעוניהם, החליט לדחות את העתירה מכמה טעמים. ראשית, חל שיהוי בהגשת העתירה, שנשלחה כמעט חמישה חודשים לאחר קבלת דרישת התשלום, מעבר למגבלת 45 הימים הקבועה בחוק. אף שייתכנו נסיבות חריגות שיכולות להצדיק שיהוי כזה, העותר לא הביא כל טיעון משכנע לתמיכה בכך. שנית, העתירה מופנית להחלטות הוועדה המקומית ומבקשת סעד הצהרתי שאינו רלוונטי לנושא. השופט הסכים עם המשיבים כי יש לדחות את העתירה מטעמים אלה בלבד. לגופה של העתירה, הטענה העיקרית שהעלה העותר, לפיה קיימת אי-ודאות לגבי ייעוד השימוש בקרקע, לא התקבלה על ידי השופט. השופט קבע כי דמי ההשתתפות שדרשה העירייה מוצדקים ובהתאם לחוק העזר הרלוונטי. על פי חוק העזר, בעלי נכסים שנכסיהם גובלים בדרך הסלולה מחויבים בתשלום האגרה, ואין חולק כי רכושו של העותר נופל לקטגוריה זו. השופט דחה את הטענה כי "הערפל התכנוני" סביב ייעוד החלקה הוא סיבה מוצדקת לפטור את העותר מתשלום האגרה. פסקי דין קודמים של בתי המשפט צוטטו לתמיכה בהחלטה זו, לצד העובדה שהעותר לא הביא כל ראיה קונקרטית לכך שהחלקה תופקע בוודאות לצרכי ציבור. כמו כן, דחתה השופטת את טענת העותרת כי דרישת התשלום נשלחה בניגוד לחוק העזר, שלטענתם מחייב דרישת תשלום חדשה עם תחילת סלילת הכביש. השופט פירש את חוק העזר כמעניק לעירייה את הזכות לדרוש תשלום עם סיום עבודות הסלילה או לפני כן, כמקדמה. לפיכך, דרישת התשלום הראשונית שנשלחה לעותר הייתה מספקת ותקפה. השופט גם חלק על טענת העותר כי הכביש נסלל אך ורק עבור החלקה הצמודה שבבעלות חברת החשמל, והדגיש כי הגדרת "נכס גובל" בחוק העזר היא פשוטה ואינה מחייבת שימוש או הנאה ספציפיים מהכביש. לבסוף, השופט לא קיבל את הבקשה להורות למשיבים להכריז על ייעוד הקרקע לשימוש מסחרי או תעשייתי, שכן הדבר לא קיבל תוקף בהחלטה כלשהי של הוועדה המקומית. משכך, נמחקה העתירה במלואה, והעותר חויב בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסך 25,000 ₪. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.