עמל"ע 34897-06-12

תקציר

הערעור מתייחס להליך משמעתי נגד עורך דין שהורשע בעבירות פליליות של הטרדה ואיומים על אישה. הסוגיה העומדת בפני בית הדין היא האם עבירות פליליות אלה מהוות מעשה מחפיר לפי סעיף 75 לחוק הלשכה, ולכן מחייבות סנקציה משמעתית. דעת הרוב של בית הדין הארצי קבעה כי מעשיו של עורך הדין אינם מחפירים, ואילו דעת המיעוט קבעה אחרת. השופט משה יועד הכהן מצדד בדעת המיעוט ומסביר בפירוט מדוע דעת הרוב שגויה. הוא מדגיש כי על בתי הדין המשמעתיים לבסס את החלטותיהם על ממצאי בתי הדין הפליליים ולכבד את מומחיותם בפירוש נסיבות העבירה. במקרה זה, בתי המשפט הפליליים הגדירו במפורש את מעשיו של עורך הדין כהטרדה מאיימת, אך דעת הרוב של בית הדין הארצי תיארה אותם כמעשים מינוריים של "חיזור מנומס". השופט הכהן מדגיש כי הגישה המשפטית המודרנית, גם בישראל, אינה סובלת התנכלות או התנהגות מאיימת, יהיו מניעיה אשר יהיו. מעשיו של עורך הדין, אשר פגעו בזכותה של המתלוננת לפרטיות ולשלום, משקפים חוסר שליטה עצמית ותפיסה מעוותת של החוק, ועל כן ראויים לאות קלון. עם זאת, השופט הכהן קובע כי שישה חודשי השעיה בפועל ושנתיים וחצי מאסר על תנאי, כפי שמוצע בדעת מיעוט בבית הדין הארצי, הם עונש מאוזן. בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה, הוא מחליט שלא להטיל על המשיב הוצאות נוספות.