ע"פ 989/79

תקציר

עניינו בתביעת לשון הרע בין עיתונאי, המשיב, לבין עובד ציבור, המערער. המשיב פרסם שתי כתבות המיחסות למערער חשד לזיוף מסמך במסגרת תפקידו כמשנה למנכ"ל. הכתבה הראשונה פורסמה לפני שהוגשה תלונה במשטרה, והשנייה, אחרי. המערער טען כי הפרסומים פגעו בשמו הטוב וביקש קובלנה פלילית. השופטים פסקו לטובת המשיב וקבעו כי הפרסומים אינם עומדים בדרישות של עבירה פלילית של לשון הרע לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע. לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי המשיב לא התכוון לפגוע במערער, תנאי הכרחי ללשון הרע פלילית, וכי כוונותיו העיתונאיות שללו כל כוונה כזו. בנוסף, דנו השופטים במושג האינטרס הציבורי ביחס לסעיף 14 לחוק, המספק הגנה לפרסומים שהם אמת ולטובת הציבור. הם קבעו כי הפרסומים המדוברים, אשר ייחסו חשדות למערער, אינם משרתים את האינטרס הציבורי, מה גם שהם התבססו על טענות שלא נבדקו. השופטים הדגישו כי תפקידן של הרשויות המתאימות, ולא של הציבור או העיתונות, לחשוף עבירות שבוצעו על ידי עובדי ציבור. השופטת קדמי והשופטת אוסטרובסקי-כהן הסכימו עם קביעת הנשיאה כי לא הוכחה כוונת הפגיעה, ועל כן יש לדחות את הערעור. אוסטרובסקי-כהן התייחסה גם להגנת תום הלב ולסעיף האינטרס הציבורי, והסכימה עם חוות דעתה של הנשיאה.