ת"פ 73/95
הכרעת-דין מחוזי באר שבע
תקציר
גזר הדין, שנכתב על ידי השופט ניל הנדל, מפרט מדוע יש לזכות את הנאשם מכל אשמה, לרבות אישומי רצח, ניסיון רצח וסיוע לרצח, מחמת ספק סביר. טיעוני התביעה נגד הנאשם נשענים במידה רבה על ראיות נסיבתיות ומדעיות, שהשופט הנדל מוצא כי אין בהן די כדי להרשיעו. ראשית, הראיות הנסיבתיות, אף שהן מפלילות לכאורה, אינן התוצאה ההגיונית היחידה של האירועים ולכן אינן שלמות. שנית, הראיות המדעיות, המבוססות על ניתוח דנ"א, פגומות בפרשנותה הסטטיסטית ואינן אמינות בשל מספרם הקטן של סמני הדנ"א המוצגים. השילוב של שני עמודי התווך הללו, הנחוצים להרשעה, אינו מספק הוכחה מעבר לספק סביר. בלעדיהם, התמונה הנסיבתית אינה שלמה ואינה משכנעת. קביעת דעת הרוב כי אדם נוסף היה מעורב ברצח מחלישה עוד יותר את התיק נגד הנאשם. השופט הנדל מדגיש את הצורך בזהירות בהערכת ראיות מדעיות, במיוחד כאשר הן לא עברו בחינה מדעית קפדנית. בנוסף, אי אמיתותו של הנאשם והתנהגותו החשודה, תוך העלאת חשד, אינם מהווים ראיה לאשמה מעבר לספק סביר. השופט הנדל מגיע למסקנה כי הראיות, הן הישירות והן הנסיבתיות, אינן מספיקות להרשעה, ולכן יש לזכות את הנאשם.
חקיקה מקושרת
ת"פ 73/95 מדינת ישראל נ' מאיר בן מכלוף כהן, מחוזי (13.7.1998)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.