ת"א 27958-09-18

תקציר

התובעים, בעלי מניות בחברת תחנות מוניות, תבעו את הנתבעים, גם הם בעלי מניות, בגין אפליה. לטענתם, פעילות החברה, ובפרט חלוקת הנסיעות במוניות, התנהלה באופן המפלה אותם לרעה. הנאשמים הכחישו את הטענות. בית המשפט פסק לטובת הנאשמים. בית המשפט קבע כי תקנון החברה, שתוקן בשנת 2003, תקף, למרות שלא דווח לרשם החברות עד שנת 2021. על פי התקנון משנת 2003, לבעלי המניות לא הייתה זכות לקבל נסיעות במונית מהחברה. הזכות לנסיעות הייתה קשורה לתשלום מסי תחנה, לא להחזקת מניות. בית המשפט מצא כי חלוקת הנסיעות מורכבת ומונעת מגורמים שונים, ולכן חלוקה שוויונית אינה אפשרית. לא נמצאו ראיות לאפליה מכוונת נגד בעל מניות או נהג כלשהו. באשר להליכים משמעתיים שננקטו נגד חלק מהתובעים, לא מצא בית הדין אפליה. ההליכים התנהלו על פי התקנון התקף משנת 2003, והתובעים לא התנגדו לו במהלך חברותם. עוד קבע בית המשפט כי הליכי בדיקת המסמכים של החברה היו נאותים ולא מפלים, וכי כל אי סדרים באסיפות בעלי מניות קודמות אינם מצדיקים ביטול החלטות עוקבות. טענות התובעים בדבר תשלומי מיסי תחנה ופנסיה לבעלי מניות שלא היו בבעלותם מוניות נדחו באופן חלקי. בית המשפט אמנם לא מצא גביית חסר בלתי חוקית, אך המליץ לחברה לקבוע קריטריונים ברורים למתן הנחות במס. לאור כתבי הטענות הנרחבים של התובעים והתמיכה בעמדת ההגנה מצד חלק מהעדים, הורה בית המשפט לתובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, בסך 60,000 ₪, ושכר טרחת עדים.