ב"ל 29334-02-21

תקציר

התובע, העובד כסדרן, תבע את הנתבעת, המוסד לביטוח לאומי, להכיר במחלת הגב התחתון שלו כתאונת עבודה שנגרמה מאופי עבודתו. התובע טען כי עבודתם כללה תנועות חוזרות ונשנות של כיפוף ויישור הגב תוך כדי עבודה על הברכיים במשך שעות ארוכות. בתוך כך, הנתבע חלק על טענה זו, וטען כי עבודתה של התובעת כללה כיפוף סטטי וללא תנועות חוזרות ונשנות הנחשבות למיקרוטראומה. לאחר שמיעת עדויות הצדדים וחקירתם הנגדית, מצאה השופטת די ראיות כדי לתמוך בטענת התובע לפגיעה חוזרת. השופטת קיבלה את טענת התובעים כי עבודתם העיקרית הייתה ריצוף, שכללה תנועות חוזרות ונשנות של הגב תוך כדי עבודה על הברכיים. השופט הדגיש כי התנועות לא צריכות להיות זהות אלא חייבות להיות זהות במהותן וממוקדות במיקום ספציפי כדי להיחשב למיקרוטראומה. יתרה מכך, השופטת ציינה כי התובעת, עובדת עצמאית, עמדה בנטל ההוכחה הכבד המוטל עליה. עם זאת, השופט נמנע מלהגיע למסקנה כי הפגיעה בגבו של התובע נגרמה כתוצאה מעבודתם. תחת זאת, הם קבעו כי יש למנות מומחה רפואי שיקבע קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לבין סביבת העבודה שלו, אשר יהיה הגורם המכריע בהכרה בפגיעה כתאונת עבודה. ההחלטה למנות מומחה זה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ותועבר אליהם בהמשך.