סע"ש 6001-01-20

תקציר

התובע, עובד שעבד בחברה הנתבעת ופוטר, תבע את החברה בגין הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי תגמולים, דמי חופשה והפרשי פדיון, פיטורים שלא כדין והפרשי עמלות. הנתבע גם תבע קיזוז בגין תשלום יתר של שכר, הפרשות ובונוסים. בית הדין קבע כי העמלות שקיבל התובע היו חלק משכרו הרגיל לצורך חישוב פיצויי פיטורים, והורה לנתבעת לשלם לתובע 8,067 ₪ לצורך השלמת פיצויי הפיטורים. עוד קבע בית המשפט כי התובעת אינה זכאית לתגמולים משלימים לפיצויים, ודחה את התביעה להפרשי תגמולים. באשר לדמי חופשה ופדיון חופשות, קיבל בית המשפט את טענת התובע כי יש לחשב אותם הן לפי הרכיב הקבוע והן לפי רכיב העמלה בשכרו. מאחר שחישובו של התובע התייחס לעמלה הממוצעת לאורך כל תקופת העסקתו, והדבר הביא לנתון נמוך מהחישוב החוקי, השתמש בית הדין בנתון התובע יחד עם שכר היסוד, והורה לנתבעת לשלם לתובע 2,080 ₪ בגין הפרשי פדיון חופשה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבע לא ערך לתובע שימוע כדין טרם פיטוריו, והורה לנתבע לשלם פיצוי בסך 30,000 ₪. בסוגיית הפרשי העמלות, דחה בית המשפט את טענת התובע, שכן היא לא הייתה מפורטת או נתמכה בראיות. התובעת לא ציינה לקוחות ספציפיים ולא סיפקה פרטים שיאפשרו לזהות את הלקוחות המדוברים. לבסוף, דחה בית המשפט את טענות הקיזוז של הנתבעת, שכן הן לא היו מפורטות דייהן, והנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמוך בהן. לסיכום, חויב הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הנזכרים לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאותיו של התובע בסך של 7,500 ₪. לשני הצדדים שמרה לעצמה הזכות לערער על פסק הדין.