תאד"מ 60322-03-22

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לדיווח על מחילת חובות מאוחרת שהגישה הנתבעת לבנק ישראל, אשר גרמה לטעות במאגר נתוני האשראי. התובע טען כי טעות זו הובילה לפגיעה פוטנציאלית בשמם הטוב ובפרנסתם, שכן היא יצרה אינדיקציית אשראי שלילית לגביהם. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבע ודחה את התביעה. ראשית, נמצא כי לא הוצגה כל ראיה לאינדיקציה שלילית או פרסום המשמיץ את התובע, המהווה נדבך מכריע בעוולת לשון הרע. שנית, התובע יכול היה לצמצם ואף למנוע את הנזק הפוטנציאלי על ידי מימוש זכותו לבקש את החרגת נתוני האשראי שלו מהמאגר או על ידי תיקון מיידי של הטעות עם גילויו. שלישית, אינדיקציית האשראי מהווה סוג של "דבר פרסומת" לפי חוק איסור לשון הרע, ופרסומה אינו ניכר, במיוחד נוכח המסגרת הרגולטורית המקיפה של חוק נתוני אשראי, הכוללת מנגנוני פיקוח, תיקון והסכמת לקוחות. בנוסף, הנתבעת לא הייתה אחראית לפרסום אינדיקציית האשראי השלילית, שכן אחריות זו מוטלת על לשכת האשראי ובנק ישראל. השופטת הדגישה כי הסוגיות העולות במקרה זה כרוכות בשאלות משפטיות מהותיות הנוגעות לאיזון בין מטרות חוק נתוני אשראי לבין האינטרסים המוגנים על ידי חוק איסור לשון הרע. עם זאת, מאחר שהתובע לא הוכיח את היסודות המהותיים בתביעתו והיו לו הזדמנויות למתן נזק פוטנציאלי, התביעה נדחתה. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתוך 60 יום מיום המצאת פסק הדין.