פש"ר 19146-04-19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תוקפם של שני הסכמים הקשורים לפיסת רכוש. הראשון הוא הסכם מכר מיום 10.4.2017, במסגרתו מכר החייב את הנכס למשיב. הסכם זה נחשב בטל בשל אי תשלום התמורה שנקבעה ובשל היותו מהווה מענק פסול לפי סעיף 96 לפקודה. סעיף זה בפקודה מתייחס למקרים בהם המעניק פושט רגל תוך שנתיים מיום מתן המענק, ובית המשפט קובע כי "מעשה פשיטת הרגל" התרחש לפני ההסכם. זאת ועוד, בית המשפט מוצא כי המשיב לא הוכיח שהרכישה נעשתה בתום לב ובתמורה יקרת ערך, כנדרש בחוק. ההסכם השני הוא הסכם משכון מובטח בנכס, מיום 15.4.2014, שמטרתו להבטיח הלוואה בסך 120,000 ₪ שהעניק המשיב לחייבת או לבעלה. בית המשפט פוסק לטובת המשיב ומוצא הסכם זה תקף. המשיב זכאי לסכום המובטח במשכון במסגרת מימוש הנכס על ידי הנאמן. החלטה זו מתבססת על קיומו של קשר עסקי ועל טענת המשיב כי הכספים הועברו, דבר שבית המשפט מוצא אמין. בנוסף, בית המשפט מורה למשיב למסור לאלתר את החזקה בנכס לנאמן וקובע כי אין צורך להחזיר את המקדמה בסך 60,000 ₪ ששילם המשיב, בהתחשב בזמן שהמשיב מחזיק בנכס. פסק הדין ניתן ללא צו להוצאות, והמשיבים נדרשים לקיים את ההחלטה לאלתר, אף שניתנה בהעדרם.