ת"א 36442-11-11

תקציר

התובעת, הנשואה לנתבע 1 קרוב ל-40 שנה, מבקשת לרשום מחצית מזכויות רכושה של הנתבעת 1 על שמה. הנכס המדובר הוא בית המשפחה ומתגורר בכרמי יוסף. התובעת עומדת על זכותה לשיתוף ספציפי בהתבסס על המאמצים והמשאבים המשותפים שהושקעו בנכס במהלך נישואיהם. הבית נבנה על קרקע שהוענקה לנאשם 1 ללא כל תמורה כספית, בהיותו "בן יורש". החזרי המשכנתא שנלקחה לצורך פיתוח הקרקע ובניית הבית נעשו מחשבון משותף של שני בני הזוג. לטענת התובעת, היא תרמה באופן משמעותי להוצאות המשפחה והבית, לרבות באמצעות עבודתה והירושה, שהושקעו בנכס. הנתבעים טוענים כי התובע מנסה להסתיר את הנכס מנושיו של הנתבע 1. הם מדגישים כי הנכס נרכש לפני הנישואין ורשום רק על שם הנתבע 1, דבר המצביע על כך שלתובעת אין זכויות בו. בנוסף, טוענים הנתבעים כי התובעת ויתרה על זכויותיה בנכס במסמך משנת 2005. בית המשפט מצדד בתובעת ומכיר בזכותה לשיתוף ספציפי בעיזבון. השופטת מציינת כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה בכך שהוכיחה נסיבות עובדתיות מעבר לנישואין עצמם המצדיקות את תביעתה לזכויות בנכס. השופטת מדגישה את המאמצים והמשאבים המשותפים שהושקעו בפיתוח הקרקע, בניית הבית ותחזוקת הבית במהלך 30 שנות הנישואין. גם המקרקעין שקיבל נאשם 1 נחשבים לחלק מהמאמץ המשותף, למרות שנרכשו לפני הנישואין, בשל השקעה ניכרת של המשאבים המשותפים של בני הזוג. יתר על כן, השופטת מציינת כי הסכם החכירה אוסר על פיצול הקרקע החקלאית מהחלקה עליה עומד הבית, ולכן אין זה מעשי להחריג את רכיב הקרקע מהזכויות המשותפות. השופטת גם דוחה את טענת הנתבעים בנוגע לוויתור הנטען של התובעת, ומבהירה כי היא חלה אך ורק על בנק מזרחי ולא על הנתבעים. לבסוף, מתייחס השופט לסוגיית נושי הנתבע וקובע כי זכותו של התובע לשיתוף ספציפי קודמת לזכויות המתנגשות של הנושים, כפי שנקבעה, טרם ביצוע החוב. העיקול מצטמצם אפוא וחל רק על זכויותיו של הנתבע 1. כפועל יוצא, זכאית התובעת לכך שמחצית מזכויותיה של הנתבעת 1 בנכס יירשמו על שמה. הנתבעים נדרשים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של התובע, כאשר הנתבע 2 אחראי למחצית ונתבעים 3 ו-4 אחראים למחצית השנייה.